דברי ריבות · חלק י״ג סימן א׳

נדרשתי לגדול ששאל לחוות דעי על ענין אשה שנפלה לפני יבם נשוי אשה ויש לו בנים והוא רוצה ליבם אם כופין אותו לחלוץ או לא ולהיות שאין מסרבין לגדול הוכרחתי לגלות דעתי ושלחתי ידי לעטי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כי רבה היא מפי סופרי' ומפי ספרי' כי מי יוכל לחבר ולדבר ולספר מה שכתבו הפוסקים על הענין כי עצמו מספר הבחינות והחלוקות והמחלוקות ועוד כי הם דברי מותר אחר שכל דבריה' הם חקוקי' ברזל ועופרת ומצויים ביד כל אדם ולכן לא אצא מדרישתי כי אינו אלא לגלות דעתי והכרעתי עם היות שאין שקל לסברתו כי למלאת רצון השואל היתה כונתי. וזה כי נראה לע"ד שאין שום צד לומ' כופין אותו לחלוץ וטעמא דמילתא שהרי כמה גדולי עולם נחלקו אם מצו' יבום קודמת או מצות חליצה קודמת ופסק רב אלפס והרמב"ם ורשב"ם ושאלתות דרב אחאי וראבי"ה וגם ריב"א ורבינו שמחה ורבינו שמואל והראב"ד ורמ"ה וגם כל חכמי פרובי"נס' וקט"ילונייא כמו שהביא ה"ר בר ששת סי' ר"ט הסכימו דמצות יבום קודמת וכיון שכן פשיטא ופשיטא דלדידהו אפי' שהוא נשוי אשה ובני' אין כופין אותו לבטל את המצוה וכמו שכתב ה"ר בר ששת בסי' הנז' וז"ל ולפי פסק זה דמצות יבום קודמת אפי' כשאין מכוונין לשם מצוה הדבר ברור שאין כופין ליבם לחלוץ כ"ש בנדון דידן דאפשר שכונת היבם ליבם לשם מצוה להקים לאחיו שם וכו'.