דברי ריבות · חלק קכ״ט סימן א׳

שאלה ראובן נפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והיו לו בן אחד ושתי בנות נשואות וצוה מחמת מיתה לבנו שיתן סכום כך לבתו הגדולה להיות לה סיוע לנשואי בתה שהיא נצרכת ולבתו הקטנה לא היה רוצה ליתן לה כלום שהיה לה די מחסורה אבל אמר ראובן הנזכר כדי שלא תתרעם ממני צוה לבנו שיתן לה קק"ן לבנים אם תקח מאנטו אחד אחר כך כשידעה בתו הקטנה שלא הניח לה כי אם קק"ן לבנים היתה מתרעמ' הרבה עד שקרובי ראובן דברו עמו והפצירו בו שיניח לה איזה דבר יותר והוא היה מתרעם ואומר עד מתי אהיה עשוק ורצוץ מפני בנותי לא דיי בחיים אלא גם במות עד שקרא לבנו ואמר לו שיתן לאחותו הקטנה ת"ק לבנים אם תקח מאנטו א' או אם תקח שפחה אחת לסייע לה לגדל התאומים שילדה והזהר שלא יבאו אלו המעות ליד בעלה אחר כך בהמשך הזמן נפטרה בתו הקטנה ולא הספיקה ליקח לא המאנטו ולא השפחה וגם אח"כ מת אחד מהתאומים עתה טען בעל הנפטר' ואמר לבן ראובן המצוה הנז' תן לי הת"ק לבנים כי אף על פי שלא באו ליד אשתי בחייה מכל מקום דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי ואני יורש את אשתי השיב בן ראובן מה שצוה אבי היה על תנאי שתקח או אמנטו או השפחה לסייע לה לגדל בניה וכיון שנפטרה קודם שיתקיים התנאי איני חייב כלום ועוד שאבי צוני הזהר והשמר שלא יבאו הלבנים ליד בעלה יורנו מורינו הרב הדין עם מי.