דברי ריבות · חלק קכ״ח סימן ג׳

ואם תאמר זו אינה ראיה דמתניתן לא מיירי אלא כשיורשי הראשונה תובעין כתובת בנין דכרין שאז אינם באים אלא מכח ירושה וכמו שכתב רש"י בפירוש המשנה דהא בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון תנן אבל בנידון דידן הבנות טוענות מכח תנאי ב"ד שנתחייב ונשתעבד אביהן משעת נישואי אמן הראשונה למזונותיהן דתנן פרק נערה שנתפתתה לא כתב לה בנן נוקבין די הויין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין ע"כ אם כן גם הבנות באות בטענות חוב והן קודמות בזמן יש לומר שאפילו שזה התנאי הוא מכח נישואין הראשונים מכל מקום לא חל החיוב והשעבוד על האב בחייו כי אם על הבנים אחרי מותו כי הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים כי האב אינו חייב במזונות בתו בעוד בחיים חיותו כי אם אחר פטירתו וראיה דתנן פרק נערה דף מ"ט זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים אינם יורשים אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אינן ניזונת אלא לאחר מיתת האב ופירש רש"י מה הבנים אינם יורשין כתובת בנין דכרין הרי דאיתקשו תנאי בנין דוכרין ותנאי בנין נוקבין וכו' אם כן הרי שלא חל השעבוד כי אם לאחר מיתה וחוב הכתובה הוא מחיים אם כן הדין עם האלמנה וכן נראה מדברי הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ב שאינו חייב אלא לאחר מיתה וז"ל ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה וכן כתב הטור סימן קי"ב וכן כתב רי"ו נתיב כ"ג חלק י"א בנות אינן ניזונות בתנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן.