דברי ריבות · חלק קכ״ז סימן ב׳

תשובה כלל גדול יש לנו כדרך שנקנה המקח כך נקנית המתנה וכן כתב הרמב"ם פרק ג' הלכות זכיה ומתנה הנותן מתנה לחבירו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו וכו' וכיון שכן קיימא לן שכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות מכירה פרק כ"ב וכל הפוסקים כן גם כן אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו של מקנ' מפני שהוא כדבר שלא בא לעולם וכן כתב הרמב"ם פרק הנז' דבר שאינו ברשותו של מקנ' אינו מקנ' והרי הוא כדבר שלא בא לעולם כיצד מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים לא קנה כלום וכן הדין במתנה שהנותן במתנה דבר שאינו ברשותו לא קנה מקבל המתנה וכן מצינו שהרמב"ם כתב מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי נתון לך לא קנה כלום הרי שהשוה מכר למתנה ועוד כתב הלכות מכירה פ' כ"ב מי שנתן קרקע מתנה לחבירו ונתן לו על גבה מאה דינרין אם היו הדינרין מצויין ברשותו כיון שזכה בשדי זכ' בדינרין ואם אין לו דינרין אין מחייבין את הנותן ליתן והוא הדין לשאר המטלטלין שמקנה אותם על קרקע אם אינם ברשות המוכר או הנותן לא קנה שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וכתב הרב המגיד שראיה לדבר ממאי דאיבעיא לן בקדושין פרק קמא על מתני' דנכסים שאין להם אחריו' נקנים עם נכסים שיש להם אחריו' איבעיא להו בעינן צבורין או לא ואם איתא דאפילו אינו בעין קנה מאי קא מבעיא ליה פשיטא דלא בעינן צבורין אלא ודאי לא קנה כשאינן בעין וכן כתב הרשב"א דאי ליתנהו בעין לא קנה הרי שבין במכר בין במתנה בעינן שיהי' ברשותו של מוכר או של נותן וכיון שכן.