ועוד אני אומר שאפילו לא נלך לפי שיטת הגאוני' אפשר לחלוק ולומר בנדון דידן שלא יועיל לשון מתנה שאמר בתחלה. והטעם שאימתי אמרינן דמהני לשון מתנה דראשון לשני כשהשני אינו ראוי ליורשו ולפי שאין לשון ירושה מועיל בו ואין אדם מוציא דבריו לבטלה לכך דיינינן לשון מתנה דראשון גם לשני אבל כשהשני ראוי ליורשו וצודק בו ומועיל לשון ירושה אדרבא הדין נותן שכיון לירושה וכהא דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד ופירש רשב"ם שכתב סתמא נכסיו לפלוני אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ופירש רשב"ם כל היכא דאיכא לאוקומי בירושה דתפסה מן התורה לא מקני לה מסתמא במתנה למיעקר נחלה דאורייתא ואם לאו דאינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ופירש רשב"ם דעל כרחך לשם מתנה איכוין דאין אדם מוציא דברים בטלין מפיו ובנדון דידן הוא ראוי ליורשו ואם כן לא צריכנא ללשון מתנה כיון דמהני לשון ירושה ומסתמ' לכך נתכוון ולא למיעקר נחלה דאורייתא.
דברי ריבות · חלק קכ״ה סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.