דברי ריבות · חלק קכ״ג סימן ח׳

ולענין מה ששלח בדרך ים בהא ודאי נראה שפשע שלא התירו לומר אעשה בו כדרך שאעשה בשלי אלא במקום דאיכא פסידא ליתמי כגון שכר דאיכא למיחש שמא יחמיץ אבל בדבר שאין בו צד חשש ודאי שאינו יכול וכן כתב הרמב"ם פרק י"א מהלכות נחלות וכתב מגיד משנה עליו ומכאן שאין שולחין מטלטלין או סחורה של יתומים בדרך ים ולא בדרך שיש בה ספק אונס. ובדבר יותר בטוח מזה פסק ה"ר יוסף קולון שרש כ"ג דהוי פשיעה לגבי נכסי יתומים וזה לשונו כי ר' ברוך פשע במה שהלוה מעות היתומים להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון היה מכל מקום גלוי וידוע שהיה חייב ממון רב ארבע וחמש ידות יותר ממה שהיה לו והרי החמירו הרבה רבותינו בהתעסקות מעות היתומים עד כי אמרו שלא להלוותו אלא למי שיש לו קרקעות וכו' ואני אומר כל שכן בנדון דידן שהוא סכנה יותר גדולה דהוי פשיעה גמורה ושם חייב הרב הנזכר לרבי ברוך שיפרע ליתומים בנדון דידן נמי נראה שחייב לוי לשלם ליתומים הנכסים ששלח בים. וגדולה מזאת כתב הרב הנזכר שרש קנ"ג ראובן שלח מעות לקנות חטים וכן עשה ושם חטים בבית אחד אחר זמן נמצאו נרקבי' מחמת שירדו עליהם גשמי' ופסק דברי דודאי שמעון פשע דדבר ידוע דעבידי בתים דמדלפי וסתם גגים חתורים הם אצל גשמים יותר מאשר סתם דלתות חתורות אצל כלב דמטעם זה מחייב בעל הכלב בנזקי גדיש בפרק שני דקמא ויותר ויותר הם הספינות חתורות אצל טביעה מגג וכלב שהרי מעשים בכל יום וכיון שבין איש לחבירו חשיב אותו פושע וחייב כל שכן בנידון דידן שהוא נכסי יתומים דהוה ליה לאסוקי אדעתיה דאפשר שיטבע בים ולדקדק עליהם על דרך שצוו חכמים ז"ל.