דברי ריבות · חלק קכ״ג סימן ו׳

דגדולה מזאת כתב הרשב"א סימן אלף ק"ו על ראובן שטוען על אפטרופא שפשע שטען בב"ד מה שלא צוהו לטעון ובזה נתחייב ואם היה טוען כאשר אמר לו היה יוצא מב"ד זכאי וכו' והשיב אם טוען ראובן היה טוען בדבר זה משתבענא ושקילנא או משתעבנ' ולא משלמנ' והשתא לפי דבריך משתבע שכנגדו או שקיל בלא שבועה כל כי האי גוונא לאו פשיעה היא ואפילו דינא דגרמי לא הוי כי אם גורם לממון דמי יימר דמשתבע ולא קיימא לן כר"ש דאמר דבר הגור' לממון כממון דמי ולא מקרי פשיעה אלא שבדברי ראובן היה פטור בלא שבועה ובדברי האפוטרופוס שקיל היאך בלא שבועה הרי שאע"פ שבדיבורו מזיק ועביד מעשה לא חשיב כי אם גרמא ופטור כ"ש בנידון דידן שלא עשה מעשה לא בדבור ולא במעשה כי אם שב ואל תעשה.