ואם לטענה השנית שנתן והקנה הדירה שאין בה ממש ואין אדם מקנה דבר שאין בו ממש. נראה לע"ד כי בדקדוק ובהבנת לשון שטר הצוואה יתבאר איך צוה שתזכה אשתו בבתים ממש לדור בהם והוי כמו בית לדור בו ודקל לפירותיו דקיימא לן דשייך בהו הקנאה והטע' דאמרינן בבתרא פרק יש נוחלין שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ופריך בגמרא משום דקאמר כראוי נוטלן ונוטל את חובו דלמא כראוי לו בחובו קאמר אמר רב נחמן הא מני רבי עקיב' היא דדייק לישנא יתירא דכיון דלא צריך וקאמר לטפויי מלתא קא אתי וכתב הרשב"ם דאפי' רבנן מודו דכל לישנא יתירא לטפויי אתא והא דקאמר הא מני ר' עקיבא היא משום דהוא מריה דשמעתא דאשכחן דדריש לישנא יתירא בהדיא וכן פסק רב אלפס והרא"ש וגם הנדון דידן מצינו שכתב לישנא יתירא פעמי' ושלש באומרו וכמו כן צוה שתזכה ותדור אשתו בכל אותן בתי' עוד כתב בכל הבתים הנז' רצה וצוה שתזכה ותדור אשתו הנז' עוד כתב רק צוה ה"ר שמואל הנזכר שתזכה ותדור בהם וכו' ואם כן נאמר אם היתה כונתו של המצוה להקנות לה דירת הבתים לבד לא היה לומר כי אם וכמו כן צוה שתדור אשתו בכל אותם בתים וגם בפעם השנית היה לו לומר רצה וצוה שתדור אשתו הנזכרת וגם בפעם השלישית היה לו לומר רק צוה ה"ר שמואל הנזכר שתדור בהם וכו' וכיון דלא לישתמיט בשום פעם לומר כך וכתב לישנא יתירה ודאי לטפויי אתא ולומר שתזכה בבתים ממש ותדור.
דברי ריבות · חלק קי״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.