דברי ריבות · חלק קי״ט סימן ד׳

תשובה נראה לעניות דעתי שכל מה שצוה ה"ר שמואל שתזכה אשתו דבריו קיימים ואשיב על טענות הנזכר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אם לטענה הראשונה שהיתה מתנה טמירתא כבר כתב רב אלפס בהלכות פרק חזקת הבתים בשם רב האי גאון ז"ל לא רגילינן בצוואו' למיחש לסתמא ומעשים בכל יום כדנפקא פקדתא דמצוה מחמת מיתה כמתנה מקימי' לה וגבינן בה ולא חיישינן למאי דלא כתיב בה בפרהסיא ועוד כתב ש"מ דאמר לא תגלי הא תפקידתא אלא לאחר מותי לא הויא מתנה טמירתא דלכי מתקיימא לאחר מיתתו ההוא עידנא לאו טמירתא היא וכו' וכן הביאו הרא"ש ז"ל לפסק הלכה בפסקיו וכן כתב הרמב"ן והביא ראיה לדבר מדתניא בתוספתא הכותב דייתיקי והיה מתיירא מן היורשים נכנסין אצלו כמבקרין אותו ושומעין דבריו מבפני' וכותבין מבחו'. וכן פסק הרמב"ם פ"ט הלכות זכייה וז"ל שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מיתה הרי זו מתנה קיימת ואינה מתנה מסותרת שבעת שהקנה שהוא אחר מותו הרי אמר גלו אותה אם כן בנידון דידן מה שהשביעם לעדים שלא יגלו שום דבר היא בעודו בחיים עד אחר מותו אבל אחרי מיתתו רצה וצוה שיפרסמו אותה ויעידו על כל פרטי הצוואה כל שכן שכתב נימוקי יוס' בהלכות וז"ל אבל מי שאמר מחמת טענה איטמרו כדי שלא ישמע פלוני בני קרובי בכי הא מסתברא דלאו מתנה טמירתא היא וגם בנידון דידן מה שהשביעם לעדים היה לפי מה שהוגד לי כי היורשי' היו מהרהרין ומרננין אחר מעשיו ולכן מזה הצד המתנה במקומה עומדת וזכו מקבלי מתנ'.