ולמה שטוען עתה התובע כי הוא לא רצה להתפרע מהספרים ולא מדמיהם והרויח זמן ההלואה לאחים ובשביל הרוחת הזמן אין ראוי שיפסיד זו אינה טענה וראיה דאמרינן פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי פורען באפי בי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה בין דיליה לדיליה אתניסו הנך זוזי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אין קבולי קבילתינהו מיניה דרך פקדון ואמינא ליה גבאי פקדון עד דמתרמי בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה אמר ליה כיון דקא מודית דודאי שקליתינהו מיניה פרעון מעליא הוי ודברים שבלבך לא הוו דברים אף כאן בנדון דידן כיון שעדים מעידים שהודה בפיו שקבל הספרים בתורת פרעון לאו כל כמיניה לומר לא נפרעתי אלא הרוחתי להם זמן הלואה ובפרט עכשיו דאיתניסו זוזי זה נראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קט״ו סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.