אבל השתא שהמלוה מת והיורש הוא התובע אעג"ב דקילא שבועה זו שהרי כתב הטור סי' פ"ב ואם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטרות והלוה טוען שהוא פרוע יש אומרים כיון ששבועה זו קילא שהרי אין פותחין בה אם לא שישאל הלוה לפיכך נוטלין היורשין בלא שבועה. ועוד כתב הרמ"ה שאם היה המלוה חשוד על השבועה שנוטל בלא שבועה כיון ששטר מקויים בידו אלא שרבנן הטילו שבועה עליו לא יפסיד בשביל שאינו יכול לישבע והכי מסתברא וכיון דקילא שבועה זו היה לנו לומר דאעג"ב שלא האמין רבי מנחם הנזכר כי אם למלוה היה לנו לומר שישלם ליורשים בלא שבועה מכל מקום כיון שיורש זה בא להוציא ממון מחזקתו אזלינן לחומרא ולא מפקי' ממונא בלא שבועה כיון שלא האמין כי אם למלוה כמו שנראה מתוך לשון השטר שכתב והאמין רבי מנחם הנז' לה"ר עזרה הנז' נאמנות גמורה וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ע"א וז"ל אבל אם לא האמין כי אם את המלוה ולא את היורשים אז צריכי' היורשים לישבע שבועת יורשין שלא פקדנו אבא וכן כתב הרמב"ם פרק י"ז הלכות מלוה ולוה מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך והיורש אומר אינו יודע אומרים לו עמוד ושלם אמר ישבע לי הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר ולא אמ' לנו אבא בפיו ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע וגובה:
דברי ריבות · חלק ק״ט סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.