הרי בנדון דידן אע"ג דאיכא נאמנות בשטר כל זמן שלא יתקיים נאמן רבי מנחם אמארילייו לומר פרוע אבל כיון שנתקיים השטר בחותמיו לא מצי טעין לומר פרעתי וראיה לזה דאמרינן פרק שבועת הדיינים אמר רב פפא האי מאן דאפיק שטרא על חבריה ואמר ליה שטרא פריע הוא אמרינן ליה לאו כל כמינך זיל שלים ואם אמר לישתבע לי אמרינן ליה אשתבע ליה וכן פסק הרמב"ם הלכו' מלוה ולוה פרק י"ד התובע את חבירו לפרוע וטען הלוה שפרע שטר זה או מקצתו ובעל השטר אומר לא פרעת כלום אומרים לו שלם לו טען הלוה ואמר ישבע לי שלא פרעתיו ויטול משביעין אותו וכו' ואחר כך יטול וכן פסק הטור סי' פ"ב וכן פסקו כל הפוסקים כלם וכיון שכן בנדון דידן כיון שנתקיים השטר לא מצי טעין רבי מנחם אמארילייו פרעתי אלא אמרי' ליה זיל שלים ואם היה חי המלוה והוא עצמו היה התובע אעג"ב שהיה טוען ר' מנחם אמארילייו ישבע לי שלא פרעתיו לא הוה משבעי' ליה משום דאיכא נאמנו' בשטר וכמו שכתב הרמב"ם פרק ט"ו הלכות מלוה ולוה התנה המלוה על הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו הרי זה נוטל בלא שבועה אף על פי שטען שפרעו דעל כרחין כי הימניה בלא שבועה הימניה דאי בשבועה לא הוה צריך לנאמנותו וכן פסק הטור סי' פ"ב שכתב אם יש בו נאמנו' אינו נאמן הלוה ואפילו אמר השבע לי אין שומעין לו וגובה בלא שבועה.
דברי ריבות · חלק ק״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.