בנין ציון · חלק צ״ו סימן ג׳

תשובה - יזקיקני להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהכריע למעשה במקום שגדולי הוראה אשר קטנם עבה ממתני לא רצו להכריע שהברכי יוסף אחר שהביא התשב"ץ וראיתו נגדו סיים וצריך להתיישב בדבר למעשה וגם בשו"ת חתם סופר לא כתב בפי' להתיר כמו שכ' מעכ"ת נ"י אלא כתב וקרוב לודאי שמותר להעביר קולמוס ע"ג השם הרי שרק קרוב לודאי כתב ולא ודאי גמור אכן מה אעשה אחר שהחמירו הפוסקים שלא להפסיד יריעות שיש בהן כמה שמות הקדושים אם אפשר לתקנם וגם אמרינן בכתובות פ"ב והובא בפוסקים שאסור להשהות ספר שאינו מוגה השתיקה והמשיכה בזה הוי חומרא דאתי לידי קולא לכן אמרתי אענה את חלקי וד' יצילני משגיאות. ופתח דברי אבאר כי בדיו ע"ג סיקרא הוי כתיבה ומחיקה מדאורייתא לכ"ע ולא כמו שחשב מר נ"י שלרש"י בודאי ואפשר גם להרמב"ם לא הוי רק מדרבנן שהרי ר"י ור"ל אמרו בפי' חייב שתים ואיך אפשר דהוי דרבנן ומה שרצה לפרש דחייב שתים מכת מרדות קאמר לא ידעתי איך שייך לכפול מכת מרדות שהרי אין למכת מרדות מנין קבוע אלא לפי ראות עיני ב"ד וביותר הי' אפשר לפרש דנקט חייב שתים לענין לקברו בין רשעים גמורים וכדאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לענין חייב שתים דקתני שם אכן דוחק לומר כן במקום דהגמרא לא מפרש הכי ועוד דגם התם דאורייתא הוא אבל באמת נראה דגם לרש"י מה דקאמר חייב שתים ב' חטאת קאמר וכפסק הרמב"ם ומה דמפרש רש"י אדברי ר"י אם בא מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה יפורש ע"פ הירושלמי בגטין שם שהביא ג"כ דברי ר"י בשינוי לשון קצת וז"ל אמר לי' ר' יוחנן מפני שאנו עסוקים בהלכות שבת אנו מתירין את אשת איש עכ"ל והמפרש קרבן עדה רצה לפרש דה"ק וכי מפני שאנחנו סומכין על דעתנו להתיר חולין לעזרה דליכא כרת נתיר אשת איש שיש בו כרת ורצה ליישב בזה מה שפסק הרמב"ם חייב שתים ע"ש אבל לכאורה זה מתנגד למה דאמרינן ביבמות (דף קי"ט) מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ואף דבתרומת הדשן הקשה על זה ממה דאמרינן שם (דף פ"ב) בספרי ערוך לנר כבר יישבתי ואין להאריך ולענ"ד פי' דברי ר' יוחנן ע"פ מה דאמרינן בשבת (דף קכ"ב) מעשה דר"ג וזקנים קמ"ל וכן אמרינן בכמה דוכתי' מעשה רב הרי דאפילו בדינים הנוהגים בזה"ז אם אמרו תנאים ואמוראים הלכה לא הי' ברור כ"כ כאלו עשו מעשה ע"פ הלכה דבשעת מעשה עוד דקדקו ובררו יותר וזה ג"כ כוונת ר"י במה שאמר מפני שאנו עסוקים עתה בה' שבת לענין קרבנות מה שהוא רק להלכה ומדמין מלתא למלתא נתיר ג"כ אשת איש שהוא הלכה למעשה וזה ג"כ דברי רש"י אם בא עתה מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להתיר למעשה להביא חולין לעזרה עד שהייתי מדקדק ומברר עוד ועל כן למעשה לא נסמוך אף שלהלכה פסקנו דחייב שתים ולכן א"ש ג"כ דפסק הרמב"ם חייב שתים דלהלכה ודאי ר"י ור"ל אמרו כן. ועפ"ז נתברר דלענין דיו ע"ג סקרא לכ"ע הוי איסור דאורייתא בשבת אבל לענין דיו ע"ג דיו לכאורה אין זה כתב לכ"ע אכן אחרי עיון נראה דיפה דן הברכי יוסף שמהראשונים משמע כתשב"ץ ולא בלבד שמשמע כן אלא גם הראה לנו בזה מקום מוצא דין דהתשבץ שהרי בשבת (דף ק"ג) הקשו התוספ' לרב אחא בר יעקב דס"ל דרק בשם כתב ע"ג כתב לא נחשב כתיבה אבל בשאר מקומות הוי כתיבה א"כ מתניתן דשבת דכתב ע"ג כתב פטור דלא כמאן ותרצו דגם לראב"י דוקא כשכתב אחרון מתקן כלום כגון בגט ס"ל דהוי כתיבה אבל בלא"ה לא וכן כתבו התוספ' ג"כ בגטין דף י"ט והרמב"ן הקשה ג"כ קושית התוספ' ותירץ די"ל דראב"י מוקי למתניתן בסקרא ע"ג כתב דלכ"ע לאו כתיבה הוי א"נ סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהנו מעשיו שכבר נכתב עכ"ל ויש נפקותא בין תירוץ התוס' לתירוצי הרמב"ן דלתי' התוספ' לראב"י אליבי' דרבנן כתב ע"ג כתב בכ"מ לא הוי כתיבה ורק לגבי גט מפני שכתב אחרון מתקן הוי כתיבה אבל לתירוצי הרמב"ן הוי אפכא דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כעג"כ הוי כתיבה ורק לענין שבת לא הוי כתיבה דלא הוי מלאכת מחשבת כיון דלא מהני מידי ולתירוצו הראשון אפילו גבי שבת דיו ע"ג דיו הוי כתיבה ורק סקרא ע"ג דיו לא והנה הרשב"א בגטין הביא פלוגתא לענין פסק הלכה דהר"ח פסק לחומרא כראב"י דעכ"פ לחומרא חיישינן לי' אבל הרמב"ם פסק כר"ח ע"ש ובזה מבואר שיטת התשבץ די"ל דס"ל כתירוץ הרמב"ן דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כתב ע"ג כתב הוי כתיבה חוץ מבשבת וגם ס"ל כשיטת הר"ח והרשב"א שפסק כראב"י לחומרא לכין כתב דכתב ע"ג השם הוי מחיקה כמו דכתב ע"ג זהב והו כתיבה אפילו לענין שבת כמו כן הוי לחומרא כתיבה ג"כ דיו ע"ג דיו לענין מחיקת השם ומסתמא לזה כוון ג"כ הברכי יוסף כי הר"ן בחידושיו כתב ג"כ כרמב"ן ומסתמא ג"כ הריטב"א אשר אין כעת בידי ואם אמנם זאת שיטת התשב"ץ נלענ"ד להלכה כיון דהתוספ' בשני המקומות לא כתבו כן אלא דרק לענין גט פליג ראב"י אבל בכ"מ ס"ל דכעג"כ לא הוי כתיבה ובאמת שיטת הרמב"ן צ"ע דאם יש לחלק בין שבת לשאר מקומות מנ"ל לר"ח בשבת שם דמתניתן דלא כר' יהודה דלמא התם לענין שבת גם ר"י מודה ועכ"פ התוס' לא ס"ל חילוק זה וגם במה שע"פ דברינו התשבץ ס"ל כשיטת ר' חננאל דהלכה כראב"י לחומרא לא מסכים להלכה דרוב הפוסקים פסקו סתמא כרבנן אליבי' דרב חסדא והטור אהע"ז סי' קל"א לא הביא דעת רבינו חננאל אלא כתב סתמא דאינו גט וכן פסק סתמא בש"ע שם אף שהביא שיטת ר"ח ג"כ לא הביא רק בשם י"א אחר שכתב שיטת הרמב"ם בסתם הרי דאפילו לענין איסור אשת איש החמור לא חששו הפוסקים לשיטת ר"ח כש"כ לענין ל"ת דמחיקת השם ולכן כיון דאפילו לראב"י אליבי' דהתוס' ליכא כתיבה ע"ג כתיבה בשאר מקומות וגם רוב הפוסקים לא פסקו כראב"י לחומרא הכי נקטינן דליכא כעג"כ בכתיבת השם וממילא לא הוי ג"כ מחיקה וכאשר מסכים זה ג"כ עם פסק התה"ד דפסקינן כוותי' דמותר להעביר קולמוס ע"ג תפילין אף דבעינן כסדרן.