בנין ציון · חלק צ״ג סימן ג׳

תשובה: הנה כבר כתב מעכ"ת נ"י שהספרים צריכים תקון אף שממש אין העין שולט במחיקות האלה ובזה ודאי הדין עמו אכן מה שמסופק אם מהני תקון אחר שהש"ע פסק בי"ד סי' רע"ד בשם רבינו ירוחם דספר המנוקד פסול ואפילו הסירו הנקוד והקשה מעכ"ת מ"ט דרבינו ירוחם ורצה לומר מטעם דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ושכן מצא גם בספר מלאכת הקדש ואף שדחה שם טעם זה דא"כ ספר שנפסל במחיקת אות וכדומה ג"כ ישאר בפסולו לעולם זה יישב מעכ"ת נ"י שיש חילוק בין דיחוי בידים לדיחוי דממילא, ועפ"ז רצה לצדד דגם בנדון השאלה לא מהני תקון. הנה ספר מלאכת הקדש כעת אין בידי אכן לא ידעתי למה העלים מעכ"ת עין ממה שכתב הט"ז (שם ס"ק ו') שכבר הקשה קושיא זו למה לא מהני תקון להעביר הנקוד כמו בשאר פסולים ותירץ ונ"ל דכאן גרע טפי כיון שנראת כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוי כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי משא"כ במקום שכתב בשוגג איזה טעות כן נ"ל עכ"ל הרי שכבר נתן הט"ז טעם למה לא מהני העברת הנקודות והט"ז לא ראה שכבר כתב טעם זה הלבוש ג"כ דלא מהני העברת הנקוד כיון דכתב הסופר לשם נקוד ולא לשם המסורה יע"ש. אכן לפי טעם זה נראה בפשיטות דדוקא אם הסופר שכתב הספר עשה הנקודות בזה לא מהני תקון אבל אם לאחר שנכתב הספר בהכשר עשה אחר במזיד הנקודות ואפילו בכוונה לפסול הספר עכ"ז מהני להעביר הנקודות ולהכשירו כיון שלא שייך בזה טעם הלבוש והט"ז שהסופר כתבו בזיוף מתוכו וא"ע מצאתי שכן כתב ג"כ הנב"י מ"ת ושמחתי שכוונתי לדעתו וא"כ גם בנדון השאלה שכבר היו הספרים נכתבים בהכשר קודם שעשה החזן העבריין סימני הנגינות אין חשש מטעם זה להתיר לתקנו ובלא"ה לענ"ד אין נדון השאלה דומה להא דספר המנוקד דשם נעשו הנקודות נוסף על הכתב ונשתנה הכתב מן המסורה באופן שניכר לכל אבל כאן הרי לא נוסף רק נמחק מן הכתב וכפי אשר כתב מעכ"ת תינוק דלא חכים ולא טפש מכיר צורות האותיות א"כ הרי לא נשתנה הכתב מן המסורה ואע"פ שאין ספק שלכתחלה צריך לתקנו מכ"מ אין חשש להכשירו אחר תקון.