בנין ציון · חלק צ׳ סימן ב׳

הקשה מעכ"ת נ"י על מה שכתב הטורי זהב בא"ח סי' קכ"ח שפסק שם הרמ"א אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך ומקור הדין הוא מהגהת מרדכי שכתב מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת הקשה תלמיד א' הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה ה"ז מעל והשיב ר"ת אין קדושה בזמן הזה דקיי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והקשה אם כן כל מיני קדושה לא ליעבד להו ושתק ר"ת והשיב הר' פטר דנהי שיש בו קדושה יכול למחול כדאמר פ"ק דקידושין אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דבלאו הכי יכול להשתעבד בו עכ"ל וע"ז הקשה הט"ז הא קיי"ל וקדשתו בעל כרחו דאם נשא גרושה כופיו אותו שיגרשה כדאיתא בהאשה רבה אם לא רצה דפנו פירוש שמיסרין אותו ביסורין ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו ותירץ דהטעם דיכול למחול הוא משום דיש לו הנאה מזה ולא אסרה התורה עליו מידי דהוא ניחא לי' בכך אם לא במה שאסרה התורה בפירוש עליו ולפי"ז כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים נראה שאסור להשתמש בו והוי כמועל בהקדש אע"ג דמחיל עכ"ד הט"ז ועל זה הקשה מעכ"ת נ"י דזה עדיין אינו מעלה ארוכה לתרץ קושית הגהת מיימוני על הרמב"ם שפסק (בפ"ג מהל' עבדים) דכהן נמכר לע"ע אך לא נרצע מפני שנעשה בעל מום הא איתא בירושלמי המשתמש בכהונה מעל ואיך נמכר לע"ע ע"ש שהניח בצ"ע ומר נ"י הרחיב הקושיא שהרי דין נרצע הוא דווקא במכרוהו ב"ד דאי במוכר עצמו קיי"ל דאינו נרצע ואיך שייך במכרוהו ב"ד מחילה או נהנה הא הב"ד מכרוהו בגניבתו בע"כ ע"כ דברי הר"פ והט"ז נפלאים מאוד וצ"ע עכ"ד מר נ"י.