בנין ציון · חלק פ״ז סימן ד׳

אמנם גם ספק האחר בנתרפא תוך ח' ימים שצריך להמתין ז' ימים מעל"ע משעה שנתרפא ג"כ נפשט מסוגיא דיבמות הנ"ל דאמה דמתרץ רב שרביא שם דמשכחת זכריו בשעת אכילה ולא בשעת עשיי' בהוציא ראשו חוץ לפרוזדור מקשה ומי חיי פי דאין לו מחיה ומשני דזנתיה אישתא ופריך אישתא דמאן אילימא אישתא דידי' אי הכי כל שבעה בעי ומשני דזנתי' אישתא דאימי' ע"ש והשתא אי ס"ד דהיכי דנתרפא בתוך ח' שראוי למול לא צריך להמתין מעל"ע מאי פריך אי הכי כל שבעה בעי הרי התם מיירי שנתרפא ביום השמיני שעדיין ראוי למול היום אלא ע"כ דפשיטא להגמרא דגם אז צריך להמתין וא"כ ה"ה בנתרפא קודם ח' דמאי שנא ועוד דאם יש חילוק בין נתרפא ביום ח' לנתרפא קודם אכתי הוי מצי לאוקמי' דזנתי' אישתא דידי' עד יום ח' וחלצתו חמה בליל ח' שמאז עד שנולד בח' לאחר שהקריב פסחו ודאי ראוי לחיות בלא מזון אלא ודאי דכל שחלה ונתרפא מאז הוי כשעה שנולד וצריך להמתין מדאורייתא ז' ימים מעל"ע בין נתרפא תוך ח' בין נתרפא אח"כ וכמו שמשמע ג"כ מסתימת לשון הפוסקים שלא חלקו בכך וכמדומה שהעולם לא נזהרים בזה ומלין ביום השמיני אפילו בהי' התינוק חולה תוך ח' כשאומר הרופא שנתרפא ולפענ"ד לא בלבד שמגע זה לסכנת נפשות ולאיסור מילה תוך זמנו אלא לפעמים נוגע ג"כ לאיסור חלול שבת כשחל שמיני להיות בשבת דכיון דמדאורייתא צריך להמתין ז' ימים משעה שנתרפא ה"ל המילה בשבת יום שמיני ללידתו כמל תוך זמנו כנלענ"ד: הקטן יעקב.