בנין ציון · חלק פ״ז סימן ג׳

תשובה - הנה הא דנתרפא צריך להמתין למולו ז' ימים מעל"ע אתי ממה דאמר שמואל שבת (דף קל"ז) חלצתו חמה נותנין לו כל ז' ימים להברותו ומסקינן שם דז' ימים היינו מעת לעת וראיתי לחקור אם זה מן התורה דהיינו הלכה למשה מסיני שנותנין לו ז' ימים להברותו או אם תקנת חכמים הוא ויש נפקותא בזה אם יש לדחות ע"י המתנת ז' ימים מילה בזמנו דאם תקנת חכמים היא אפשר שלא תקנו כן רק היכי שנתרפא אחר שכבר עברו ח' ימים ללידתו דבלא"ה אין קפידא עוד אם מאחרין מילה שלא בזמנו אבל לענין לדחות מילה בזמנו אפשר שלא תקנו ולכאורה הי' נ"ל דדעת הרא"ש שהיא מדרבנן שכתב שם דאף דהאבעי' אי בעינן מעת לעת או לא לא נפשטה מכ"מ פסקינן לחומרא משום דספק נפשות להקל ע"ש ואי ס"ד דהא דנותנין לו כל ז' הוא מן התורה ל"ל הך טעמא דספק נפשות תיפוק לי' משום דספק דאורייתא לחומרא כמו בכל אבעיות דלא נפשטו אם הם באיסורי תורה אלא ודאי משמע דס"ל להרא"ש דאין זה רק תקנת חכמים אכל ק"ל דמגמרא דיבמות (דף ע"א) מוכח דמן התורה הוא דאמה דמקשה שם ל"ל קרא דמילת זכריו מעכב באכילת פסח כיון דכבר כתיב קרא דמעכב בשעת עשיי' מתרץ הכא במאי עסקינן כגון שחלצתו חמה וכו' ונמהלי' מצפרא בעינן מעת לעת ע"ש הרי דפשיטא להגמרא דמדאורייתא הוא מדמוקי קרא להכי וא"כ ק' על הרא"ש ונ"ל דבלא"ה י"ל על הראש למה לא ניחא לי' בטעם הרי"ף שכתב דאף דהתם בשבת לא נפשטה האבעי' מ"מ כיון דביבמות אפשיטא הכי פסקינן אבל י"ל כיון דרק לתירוץ קמא אפשיט ביבמות כן אבל לאידך אמוראי דמתרצי בענין אחר לא מוכח לכן רצה הרא"ש ליתן טעם דשייך ג"כ אליבי' דשאר תירוצים וכיון דלהנך תירוצים לא מוכח ג"כ דמדאורייתא הוא לכן הוצרך הרא"ש ליתן טעם דפסקינן לחומרא משום ספק נפשות אכן אפילו יהא דעת הרא"ש דמדרבנן הוא מכ"מ כיון דהרי"ף סמך אתי' דסתם גמרא וגם הרמב"ם ה' קרבן פסח (פ"ט) הביא תי' זה להלכה הכי נקטינן וא"כ מוכח דמה דצריך להשהות ז' ימים למעל"ע מן התורה היא. ויש להסתפק בעבר ומל תוך ז' ימים אם צריך להטיף דם ברית אי נימא כיון דאמרינן יום הבראותו כיום הולדו א"כ כמו במל תוך ח' צריך להטיף ד"ב לפי מה דמסיק הש"ך (סי' רס"ב) ה"ה ג"כ בתוך ח' מיום הבראותו או אי נימא כיון דעכ"פ לא לגמרי הוי כיום הולדו דהרי בנשלמו ז' ימים בשבת וי"ט ודאי לא דוחה המילה שוי"ט כמו במילה בזמנו א"כ גם בזה לא הוי כמילה בזמנו להחשב כמו מל קודם זמן חיובו ובפרט אחר דראית הש"ך היא ממה דמילה דוחה שבת ועדיין צ"ע. אכן זה יוצא ברור מסוגיא דיבמות שהזכרתי דמה דקתני שצריך להמתין ז"פ מעת לעת היינו דחשבינן לשעות דאל"כ לא משכחת כלל מה שתירץ דהי' מוטל עליו למול בשעת אכילה ובשעת עשיי' לא וכמו שפי' רש"י שם דלשון מעת לעת היינו משעה לשעה ואף דקצת הי' נראה מלשון רש"י בזבחים (דף כ"ה) דבכלל מעת לעת אין נכלל שיהי' משעה לשעה ג"כ דכתב שם ד"ה שעות פוסלות בקדשים דשנה האמורה בקדשים קיימא לן בפ' יוצא דופן דאין מונין מתשרי כשאר ראשי שנים אלא מיום שנולד מעת לעת לשנה הבאה וילפינן לה מקרא וכו' ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה אלא אף משעה לשעה עכ"ל הרי אחר שכבר כתב דבעינן מעת לעת ע"פ סוגיא דנדה כתב דאשמועינן הכא דבעינן בקדשים משעה לשעה ג"כ ומשמע דבכלל מעל"ע לא הוי מכ"מ צריך לפרש דברי רש"י דנקט מיד המסקנא דבעינן מעת לעת שהרי מסוגיא דנדה לא מוכח כלל רק דמחשבינן שנתו ולא שנת העולם ולא דבעינן מעל"ע ועוד דשם דלא נזכר עדיין דשנתו הוא שנת העולם בזה הי' אפשר לפרש מה דקתני מעת לעת דרצה להשמיענו בלבד דמנינן ע"פ שנת העולם משנה לשנה ולכן שוב צריך להשמיענו דמונין ג"כ לשעות אבל היכא דקתני על מנין הימים מעת לעת בזה ודאי אי אפשר לפרש רק דמונין לשעות וכן נראה מדברי רש"י בעצמו בערכין (דף ל"א) דאמה דאמרינן שם דממה דכתיב ימים גבי בתי ערי חומה ילפינן דבעינן מעת לעת פי' רש"י שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא עכ"ל הרי דפשיטא לי' ג"כ דמה דקתני התם מעל"ע הוא משעה לשעה וא"כ ה"ה הכא לענין המתנת ז' ימים וכדמוכח מסוגיא כנ"ל.