בנין ציון · חלק פ״ו סימן ד׳

ועוד נלענ"ד דבכל כי האי גוונא שיש ספק אם מתחילה נמול כראוי וחזר ונתכסה או לא נמול כראוי הכל הולך אחר מה שנראה בעת הקשוי וכמו שכתב הש"ך סימן רס"ד ונקודת הכסף שם והביא ראי' מירושלמי ומהרמב"ם בפי' המשניות נגד החכם הספרדי שהביא הב"י דס"ל דכל הצריך תיקון מדינא לא משערים בעת הקשוי אלא באבר רך ואם אמנם בשו"ת חתם סופר סימן הנ"ל חולק על הש"ך והסכים עם החכם הספרדי לענ"ד הדין עם הש"ך כי מה שהשיב על ראית הש"ך מפי' המשניות וז"ל והעיקר אצלנו בכל זה שיבוקש האדם בשעה שהוא מתקשה אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה עכ"ל דמדכתב חותכין הבשר סביב ולא כתב חותכין העור משמע דלא קאי רק אבעל בשר שצריך תיקון מפני מראית העין ולא אציצין עכ"ד על זה אני תמה הרי גם ציצין המעכבין נזכרו במשנה בלשון בשר כדתנן אילו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ועוד איך יכתוב הרמב"ם חותכין העור כיון דקאי ודאי גם אתיקון שמפני מראית העין שאין שם עור אלא בשר, אלא ודאי דקאי בין אציצין בין אבשר המסורבל וכמו שמשמע מלשון בכל זה, גם מה שהשיב הגאון זצ"ל על הראי' מהירושלמי דגמרא שלנו חולק על הירושלמי דמוכח כחכם ספרדי מדנקט שמואל ורשב"ג נראה ואינו נראה במתקשה משמע שזה הדין המתחדש גבי תיקון מפני מראית העין ואי ס"ד דגם בעיקר מילה תלי כל השיעורים במתקשה א"כ מ"ש דאשמעינן זה גבי תיקון דרבנן ולא גבי דאורייתא עכ"ל על זה אשיב דלענין עיקר מילה פשיטא דהכל תלוי בנראה בעת הקשוי שאז האבר במילואו וכשצו' התורה לגלות העטרה הכוונה על העטרה בדמות שנבראה לא כשהבשר והעור נקמטו בעת רכות האבר אבל בבעל בשר שצריך תיקון מפני מראית העין ודי במקצת העטרה רק שיראה מהול בזה הי' הסברה לומר שבעינן דוקא שיראה מהול גם בלא שעת קשוי כיון דברוב העתים האבר כן ואם לא יהי' ניכר אז שנמול יהי' חשש משום מראית העין לזה קמ"ל שמואל ורשב"ג דגם בזה די בעת שמתקשה, ולכן ראי' זו ודאי אינה כדאי לומר שחולק גמרא שלנו על מה שמפורש בירושלמי שגם בלא נימול כראוי בודקים בעת שמתקשה. והנה בנדון השאלה שנראה במרחץ מסתמא שלא בקשוי ולא נתברר כלל אם צריך תיקון אפילו אם בודאי מתחילה לא נימול כראוי דאולי כשיבדק בקישוי יהי' נראה מהול כראוי לכל הדיעות ואף שאין לצרף ספק זה לס"ס כיון שאפשר להכיר מכ"מ יש סניף לומר שאפילו נצטרף כל החומרות אכתי איננו ערל ודאי.