בנין ציון · חלק פ״ו סימן ג׳

הנה ראיתי כי ידיו רב לו לחקור ולדרוש על כל אופני הדין על נכון, אשר על כן אבוא בקצרה להודיע למעכ"ת נ"י מה שנלענ"ד בנדון השאלה, מר נ"י חקר מה נקרא עטרה לענין מילה ומצא לצדד במשמעות לכאן ולכאן ובודאי ראה מה שכתב הב"י בשם החכם הספרדי כי נמצאו המפרשים והפוסקים מתחלפים בלשונם פעם יורו כן ופעם יורו כן, ואשר על כן החליט שעטרה נקרא כל העטרה ראש הגיד עם חוט הסובב ולכן אין לנו לדרוש רק מה נקרא חוט הסובב אם רק גבול החוט שממנו משפע לפנים לצד הגוף או כל השטח הגבו' עד החריץ. וגם בזה מצאתי כמו שאירע לחכם הספרדי חילוף בלשון הפוסקים כמו שראה מעכ"ח נ"י כבר על נכון ואני מוסיף על זה מה שכתב הב"ח וז"ל רש"י ומה היא עטרה שורה גבו' המקפת הגיד סביב שממנה הגיד משפע ויורד לצד הגוף עכ"ל הרי שעיקר העטרה הוא החוט הגבו' היא השורה מקפת הסובב אשר בין בשר העטרה ובין הגיד עכ"ל הב"ח וממה שביאר דהחוט הוא השורה הסובב ושלזה כוון רש"י במה שכ' השורה הגבו' מזה משמע שכל השטח הגבו' הוא הנקרא שורה ולא חוט הגבול לבד, דידוע דשורה הוא מלשון שור תרגום של חומה שיש לו שטח קצת. וגם מצד הסברא דזה בכלל עטרה דאיך יחשב גיד אחר שהוא גובה וסוף של בשר העטרה ודומה לו. אמנם לענ"ד בלתי אפשר לגלות החוט בקטן בן שמונה שהעטרה קטנה מאוד מבלי שיגלה כל השטח הגבו' עד החריץ, ואולי מטעם זה סתמו הפוסקים לכתוב חוט הסובב דבגלוי החוט יש גם גלוי השטח הגבו', ועכ"פ רק במיעוטא דמיעוטא יארע שיתגלה החוט לבד, ושאלתי את פי מוהל מומחה ואמר לי שכבר אירע לו לא פעם ולא שתים שאחר שמל ופרע כל העטרה כדינו חזר הבשר על העטרה עד שאפילו חוט המקיף לא נראה בעת קשוי ובפרט יארע זה באבר קטן ושעל כן מזהיר לנשים שישמרו להחזיר אבל מכ"מ אירע ג"כ שצמח הבשר על העטרה עד שהי' בלתי אפשר להחזיר עוד, ועכ"ז שמע שאחר איזה שנים כשנתגדל האבר חזר מעצמו לאחור ונתגלה העטרה כדינו. ולענ"ד כזה אירע ג"כ לאיש בנדון השאלה אשר קרוביו ראו באקראי במרחץ במילתו שכל בשר העטרה עם חוט הסובב מגולה אבל לא נראה החריץ שלמעלה שבין בשר העטרה והגיד ואף דמידי ספק לא יצא עכ"ז בכגון זה יש לסמוך על חזקה דרוב מצוים אצל מילה מומחים הם כמו שהעיר החתם סופר י"ד סימן רמ"ח ואם אמנם הגאון זצ"ל שדא בי' נרגא מדברי הט"ז סי' רס"ד במה שכתב שיש להעמיד מוהל אחר שישגיח שיפרע כראוי שלפעמים יארע טעות כבר העיר מר נ"י לנכון שאין דמיון לזה שבזה נקל לטעות וכמו שכתב הט"ז בעצמו וראיתי מוהלים שטעו בזה אבל שנאמר שמוהל לא פרע החוט כראוי במקום שלא שכיח טעות מהיכי תיתי שנחוש לזה ואדרבה יותר שכיח שחוזר עור הפריעה ומכסה החוט אחר שיפרע כראוי כמו שהזכרתי וכפי הנראה מדברי הגאון זצ"ל גם הוא לא החליט הדבר שכתב ולולא דמסתפינא וכו', ואין להקשות מהמעשה שהביא הב"י סי' רס"ד שבדק באחד מבניו ומצא שלא הי' החוט מגולה וסיים ומזה אחשוב שרבים שהם מהנמהלים צריכים הלקט בלי ספק ואמאי לא נימא שאחרי שהם נמולים ומוהלים שמצויים אצל מילה נחזוק שנמולים כראוי ושב העור וכסה העטרה דיש לומר כיון שאז הדין לא הי' פשוט דצריך לגלות גם החוט כנראה שהוצרך החכם הספרדי לעורר לבב הירא את דבר ד' על זה, לכן היו אצלו הנמצאים בריעותא כזה בחזקה שנמולו ממוהלים שלא ידעו זה. אבל אצלנו שנקבע גילוי החוט לדין ולחיוב גמור וכל מוהל יודע שאם לא יגלה היקף החוט לא מל כראוי הוי גם זה בכלל רוב מצויים אצל מילה מומחים הם.