בנין ציון · חלק ס״ה סימן ד׳

ואם כי מצד זה לא ידעתי היתר לדבר, לענ"ד אין למצוא ג"כ היתר במה שמעות המלו' אינו לישראל לבד רק לישראל ולא"י בשו' או מפני שהרוב יושבי העיר שזכו במעות ד"ט הללו הם א"י שהנה ראיתי לחקור למה לא יהי' מעות שותפות אפילו של שני ישראלים מותר להלות ברבית שהרי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך וכל מקום דכתיב כינוי דך ממעטינן שותפות כמבואר בחולין (דף קל"ה) לענין תרומה וראשית הגז ופיאה ובכורה ומזוזה ומעשר ובכורים וציצית ומעקה דבכל הני מצרכינן שם רבוי לרבות שותפין דלא נמעט מך והכא ליכא ריבוי ואפילו נימא דגם הכא כתיב ריבוי כיון דכתיב בסוף הפרשה אני ד' אלדיכם וגו' דקאי ארבית ומדכתיב לשון רבים מרבינן שותפין כמו בכל הני דשם מכ"מ יקשה ששותפות ישראל עם א"י יהא מותר להלות ברבית אפילו מהשותף ישראל דהא בכל הני דאמרינן שם דמרבינן שותפות מריבוי דלשון רבים ממעטינן שותפות נכרי ממיעוט דלשון יחיד וזה לא הוזכר בשום מקום להיתר ואפילו ללות משותף נכרי ודאי אסור כנראה מסתימת לשון הפוסקים שלא הזכירו היתר זה וגם הוקשה לי למה לא קחשיב רבית בהדי הנך דרשות בחולין בסוגיא הנ"ל. שוב ראיתי דלק"מ דז"ל ת"כ פ' בהר כספך ולא כסף אחרים ואכלך ולא אוכל אחרים או כספך ולא כסף מעשר ואכלך ולא אוכל בהמה כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכל בהמה עכ"ל ופי' הקרבן אהרן ולא כסף אחרים דהיינו של נכרי דנעשה לו ערב ליקח לו מעות ברבית מן הנכרי א"נ כספו של נכרי ביד ישראל מותר להלוותו ברבית לישראל וכן שנינו בתוספתא וכו' יע"ש הרי ממיעוט דכספך ממעטינן נכרי לבד שאין לו לישראל זכות בו ומנשך כסף סתמא מרבינן כל שיש לישראל בו זכות ואף דאינו נקרא ממונו שהרי לענין חלה ומצה ואתרוג למ"ד מעשר ממון גבו' ממעטינן מעשר כדאמרינן סוכה (דף ל"ה) מכ"מ הכא מרבינן אף שמ"ד דת"כ ע"כ ס"ל דממון גבו' הוא דאל"כ איך ס"ד למעט מעשר מכספך דצריך רבוי וא"כ כל שכן השותפות ישראל עם נכרי מרבינן לאיסור מרבויא דנשך כסף ולכן לא הוזכר בפוסקים מזה להיתר ועוד דאפילו נימא דשותפות ישראל ונכרי מותר ללות ברבית יהי' תלוי עדיין בפלוגתא דברירה כמבואר בחולין (שם) לענין ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות והרי לחומרא פסקינן דיש ברירה וא"כ כאן נברר החלק של ישראל כשלו' הישראל ובלא"ה לפי מה שכתב רש"י שם לענין דיגון לא שייך לפטור משום שותפות נכרי אלא דבר שאי אפשר לחלק כגון הצאן לענין ראשית הגז אבל תבואה הנחלק במדה קרינן בי' דגנך בחלקו של ישראל יע"ש וא"כ הכא נמי המעות שאפשר לחלוק חלקו של ישראל ושל נכרי שהרי מטבעות חלוקות הם לא שייך לפטור מטעם שותפות נכרי. ולכן אפילו הי' נדון השאלה דומה לשותפות נכרי לא ידעתי היתר בזה דבשותפות לא שייך חילוק לענין רוב שהרי פוטרין בהמת ישראל מן הבכורה כשיש לנכרי רק חלק מעט בהאם או בהולד. אכן לענ"ד אפילו לשותפות נכרי אין לדמותו כיון שהד"ט ניתן מישראל ונקרא על שמו וכי מפני שהרשה להלות גם לנכרי נעשו בהממון שותפין. ולא נשאר נטיית היתר רק מצד שאין בעלים מיוחדים ובזה כל הפוסקים מסכימים שאין לסמוך על זה לענין רבית קצוצה כנ"ל ולכן בנדון השאלה לא אוכל למצוא היתר שילו' ישראל ברבית שהרי הלו' ג"כ עובר בלא תשיך כשיתן רבית. כנלענ"ד הקטן יעקב.