בנין ציון · חלק ס׳ סימן ד׳

אכן מכח ראי' אחרת יש להוכיח קצת סברא זו דהנה הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהל' מגילה הקשה אמה דאמרינן בר"ה (דף כ"ט) טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אמאי אינו מוציא והאיכא ס"ס ספק דילמא המוציא זכר ואת"ל נקבה שמא גם היוצא נקבה ותירץ דס"ס בתרי גופי לא אמרינן וגם המנחת יעקב הביא כלל זה בכללי ס"ס והשער המלך בהל' מקוואות הביא ראי' לזה ממה שכתבו התוספ' יבמות (דף ב') בשם רבינו אברהם מבורגווילא ע"ש אכן בחדושי למס' נדה הבאתי ראי' נגד כלל זה ממה דאמרינן שם (דף ל"ג ע"ב) ואי משום בועל נדה ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואת"ל בעל בקרוב ספק השלימתו ירוק ספק לא השלימתו והוי ס"ס ואס"ס לא שרפינן תרומה ע"ש הרי דחשבינן ס"ס בתרי גופי דהספק האחד הוא בה אם השלימה לדם ירוק והספק האחר הוא בו אם בעל בקרוב ולענ"ד מזה ראי' נגד הכלל זה של הרא"ם אכן לפ"ז יקשה הקושיא למה טומטום אינו מוציא את מינו אבל כבר תירצה הט"א בכלל של התוס' הנ"ל שכתב משום דלפעמים יתהפך ספק דטומטום זה לאידך גיסא דאם טומטום אחר בא להוציאו מאיזה מצוה של תורה שאין הנשים חייבות בו כגון קריאת שמע וכיוצא בו תאמר נמי שיוצא מטעם ס"ס כזו שמא המוציא איש את"ל אשה שמא זה הטומטום נמי אשה הרי להוציא הוא טומטום אחר אזלת לקולא מחמת ספק שמא זכר הוא והו' לי' ס"ס וכשטומטום אחר בא להוציאו אתה מספקת לי' בנקבה והוי לי' ס"ס תרתי קולי דסתרן אהדדי ומשום הכי לא אמרינן כלל לס"ס זה ע"ש.