עוד הקשתי על הרמב"ן ז"ל מהא דגרסינן פסחים (דף ס"ג ע"ב) תניא כוותי' דר"פ השוחט את הפסח על החמץ כו' או לאחד מבני החבורה כו' ובתוספ' שם ד"ה או וז"ל אור"י דלא מחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק כו' ועוד הא לאו שאין בו מעשה הוא והנה ברייתא זאת מוקי לה לקמן בגמרא כר"ש ומבואר לקמן (דף פ"ט) במתניתין דר"ש ס"ל דמושכין את ידיהן עד שיזרוק הדם וא"כ מבואר דיכול למשוך את ידיו אפי' לאחר שחיטה לפ"ז יקשה אמאי לוקה השוחט או הזורק כשיש חמץ לאחד מבני החבורה דילמא ימשוך ידיו זה שיש לו החמץ מבני החבורה והוי התראת ס' דהא כשזה שיש לו החמץ מושך את ידיו מבני החבורה א"כ לא נוכל ללקות את השוחט דהא שוב אין לאחד מבני החבורה חמץ דהא בעל החמץ משך ידיו מבני החבורה ואין לתרץ כאן תירוץ התוס' בגיטין דמוקמינן אותו על חזקתו דלא ימשך ז"א לדברי הרמב"ן ז"ל דהא על בעל החמץ אין אנו דנין דהא אין מלקין אותו דהוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש התוספ' רק על השוחט אנו דנין אם מלקין אותו א"כ אינו מועיל להעמיד בעל החמץ על חזקתו לענין השוחט כפי דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל שם וצ"ע עכ"ד מר נ"י.
בנין ציון · חלק נ״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.