בנין ציון · חלק נ״ה סימן ב׳

כתב אאמ"ו נ"י וז"ל התוספ' בחולין (דף צ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דרבנן וכו' כתבו דאבר מן החי הו' ברי' וכן משמעות רש"י ז"ל שם (דף ק"ב ע"ב) וגם שאר הראשונים מסכימים בזה ומשמע מלשונם דליכא חולק בזה ותמהני שלא הוזכר מהם שהרמב"ם חולק בה שלפענ"ד מוכח מכמה ראיות שהרמב"ם אינו סובר דהו' ברי' חדא דבפ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות הביא כל הדברים שאינם בטלים מחמת ברי' ולא הביא אבר מן החי ביניהם ועוד שהראי' דהוכיחו מינה דהו' ברי' דהיינו מה שאמר רב בחולין (דף ק"ב ע"א) אכל צפור טהורה בחיי' בכל שהו מפרש הרמב"ם לענין נבלה ולא לענין אבר מן החי דבהל' מ"א (פ"ד הל' ג') כתב וז"ל האוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבלה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו עכ"ל וע"ש בה"ה - ועוד מוכח נמי מצד הסברא דהנה בחולין (דף צ"ו ע"ב) הקשו התוספ' ד"ה ור"י אכילה כתיב וכו' וז"ל וא"ת הא אמרינן בסוף פרקין אבר מן החי צריך שיאכל כזית אכילה כתיב בי' דילמא הא דכתיב בי' אכילה למימר דמחייב בכזית אע"ג דאית בי' ד' וה' זיתים ותרצו דבאמת אינו חייב עד שיאכל אבר שלם יע"ש וכיון שהרמב"ם כתב בהדי' שם (פ"ה הל' ג') וז"ל חתך מן האבר בשר כברייתו וגידין ועצמות כזית ואכלו לוקה אע"פ שאין בו בשר אלא כל שהו וכו' עכ"ל הרי מוכח שאינו סובר כתירוץ התוספ' דבעינן אבר שלם דהא כתב חתך מן האבר וכו' וא"כ קשה עליו קושית התוספ' וע"כ סובר דאבר מן החי אינו ברי' ועיין במה שכתב התוספ' י"ט טהרות (פ"א מ' א') ד"ה והאוכל אמ"ה עכ"ד אאמ"ו נ"י.