בנין ציון · חלק נ״ב סימן ב׳

אמנם עלה ברעיוני לפרש פי' אחר במה דקאמר עד דאיכא רביעית דראיתי לחקור אמה דאמרינן בחולין (דף ע"ד) דדם נוהג בשליל וכן כתב גם הרמב"ם ה' מ"א (פ' ו') השליל הנמצא במעי בהמה הרי דמו כדם הילוד לפיכך דם הנמצא כנוס בתוך לבו חייבין עליו כרת עכ"ל והיינו אפילו בלא כלו לו חדשיו כמבואר בלח"מ שם אכן איזו שיעור יש להתחייב על דמו וכי ס"ד דשליל בתחלת יצירתו שלא חי עדיין יתחייב על דמו משום דם הנפש ונ"ל לפשוט זה ממה דאמרינן סוטה (דף ה') אדם שאין בו אלא רביעית אחת וכו' ופי' רש"י שם שברביעית דם הוא מתקיים שיעור זה הל"מ שברביעית דם מת מטמא באוהל מפני שהיא נפש וקרינא בי' על נפשות מת לא יבא עכ"ל וכן כתב ג"כ הרמב"ם בפי' המשניות אהלות (פ' ב') דלכך רביעית דם מקרי דם הנפש שהמעט שיהי' באדם מתחלת ברייתו רביעית ע"ש והיינו באדם משעה שיש בו חיות וכן הביא הר"ש שם מתוספתא אבא שאול אומר רביעית תחלת דמו של קטן וכתב על זה אבא שאול בא ליתן טעם למה שיעורו ברביעית הואיל וזהו תחלת דמו כי האי דלעיל בספרי זוטא אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו וגבי שרץ שיעורו בכעדשה הואיל וחומט תחלת ברייתו כעדשה עכ"ל והנה אף דזה לא הוזכר רק גבי אדם מכ"מ מדפשיטא להגמרא בחולין (דף פ"ט) לענין יצירת בשר וגידין דדרך יצירת אדם ובהמה להיות שוין מסתמא ג"כ לענין דם הנפש כן שכל עוד שאין בבהמה רביעית דם אין בה נפש ודמה לא מקרי דם הנפש להתחייב עליו כרת ולפ"ז י"ל דלעולם אכזית דם חייב כרת כאשר הוכחנו אבל מכ"מ לא חייב אלא משעה שיש בבהמה רביעית דם הנפש ואז חייב על כזית והשתא הכי קאמר דאי אשמועינן שקצים משום דאיסורן במשהו (פי' משעה שהן ברי' במשהו כמו שפירשו התוספ') אבל דם דעד דאיכא רביעית (פי' עד שיש רביעית דם הנפש לא חייב אכזית ממנו וזה אפילו למ"ך דנוהג בשליל ודפסקינן כוותי' וכל שכן למ"ך שא"נ בשליל) אימא לא ובזה מדוייק הלשון דעד דאיכא רביעית ולא קאמר דאיסורו ברביעית דומיא דאיסורן במשהו ואף דגם בליכא דם הנפש מכ"מ חייב על דם מלקות משום דם האברים מכ"מ הכא לענין להזהיר גדולים על הקטנים ע"כ מדם הנפש שיש בו כרת איירי כדמוכח ממה דקאמר אחר זה ואי אשמעינן דם משום דאיכא כרת והרי יש דם האברים דאין בו כרת אע"כ דפשיטא להגמרא דמעיקר איסור דם דבכרת איירי קרא דכל נפש מכם לא תאכל דם דילפינן מיני' להזהיר על הקטנים מדכתיב על זה כל אוכליו יכרת ולכן קאמר שפיר ג"כ דעד דאיכא רביעית אימא לא והא דלא קאמר בקיצור דדם קיל משקצים דלא מחייב על משהו אלא על כזית י"ל דרצה לנקוט קולא בדם ששייכת גם נגד טומאה שלא יקשה קושית המהרש"א דאכתי בדם ל"ל נילף משקצים וטומאה ולכן נקט עד דאיכא רביעית דבזה קיל דם מטומאה דטומאה יש במת משעה שיש בו כזית כמבואר בדברי הר"ש הנ"ל ואיסור שקצים אפילו במשהו משא"כ איסור דם הנפש לא מתחיל עד דאיכא רביעית. כן חשבתי באולי דאפשר לפרש דברי הגמרא, והכלל היוצא מזה דעכ"פ מבואר לדינא דעל כל דם בין קרוש בין צלול בין דם שחוטה בין דם נבלה בין אכלו בין שתאו חייב בכזית רק דלענין צרוף יש חילוק בין אכלו לשתאו דבאכלו מצטרף לכדי אכילת פרס ובשתאו לכדי שתיית רביעית והיוצא לדינא בחולה מסוכן שצריך לשתות דם לרפואה על פי הכלל דמאכילין אותו הקל הקל אם סגי' לי' בכזית בשותה אותה ביותר מכדי שתיית רביעית אין להשקותו יותר מזה דבכזה לבד לא הוי רק חצי שיעור אבל כל ששותה כזית בזמן עד כדי שיעור רביעית הוי איסור כרת. כן נלענ"ד הקטן יעקב.