בנין ציון · חלק נ״ב סימן א׳

והנה אדוני אבי מ"ו נ"י כתב אלי שנראה לו דמה דאמרינן עד דאיכא רביעית נקט כן משום דם נבלות דגם הוא בכלל שצריך להפריש קטנים ממנו ושיעורו ברביעית לא מבעי' לשיטת הר"ת בתוספ' פסחים (דף כ"ב) דפשיטא לי' דדם הוא בכלל נבלה אלא אפילו לשיטת הר"י שם אפשר דיש לומר כן: ולא זכיתי להבין דהן אמת דלר"ת דדם בכלל נבלה חייב על דם נבלה משום נבלה ג"כ דאיסור נבלה חל על איסור דם כיון דמוסיף על כל הבהמה וכמשכ' הרמב"ם הל' מאכלות אסורות (פ' ז') לענין חלב נבלה אלא דלא חייב משום נבלה בכזית דם רק ברביעית דאין ברביעית רק כזית בשר כמו לענין טומאה אבל משום דם דכבר קודם שנתנבלה הי' השיעור החיוב בכזית מהיכי תיתי שאחר שנתנבלה לא יתחייב רק על שיעור רביעית ואין לומר דאמרינן שיעורו כטומאתו וכמו דאמרינן במעילה (דף ט"ז) לענין שרצים מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה לענ"ד זה לא אמרינן רק להחמיר דאף דבשאר שרצים לא חייב עד דאכל כזית מכ"מ בח' שרצים שטומאתן בכעדשה מדחמירי לענין טומאה חמירי ג"כ לענין אכילה אבל איך נאמר כן להקל היכי דבלא טומאה יש שיעור קטן משיעור טומאה דע"י שלא מטמא רק בשיעור גדול לא יתחייב ג"כ באכילה רק בשיעור גדול ועוד דהתם בשם א' קאמרינן דשם שרץ הוא דמטמא ודחייבין עליו באכילה אבל הכא איך נאמר מדמטמא משום נבלה ברביעית דוקא לא חייב ג"כ משום דם אלא ברביעית אלא ודאי דבדם נבלות ג"כ חייב בכזית והרי להזהיר גדולים על הקטנים גבי אזהרת דם כתיב ואכתי איך שייך מה דאמרינן אבל בדם עד דאיכא רביעית?