בנין ציון · חלק נ״א סימן ג׳

עוד כתב אלי הרה"ג וכו' מ"ה יעקב קאפיל הלוי ב"ב נ"י הגאב"ד דק"ק ווארמס יע"א וז"ל במה שהעיר מעכ"ת נ"י על מה שכתבו הרמב"ם והסמ"ג דהאוכל כזית מן הדם חייב ומן הש"ס יבמות (דף קי"ד ריש עמוד ב') משמע דבעי רביעית ועיין במהרש"א שם דיש הכרח לומר זה לפירכא לפי ברייתות אלו משום דאל"כ ליכתוב רחמנא בטומאה ובשרצים ואתי דם מיני' יע"ש (ועיין רש"י נזיר דף ד' ע"א ד"ה ור"ש כו' מבואר מפשטות דבריו ג"כ דדם שיעורו בכזית) והנה אמנם יש לראות דבש"ס ירושלמי ביומא (פרק ח' ה"ג) ובשבועות (פרק ג' ה"ב) בעי למילף בתחלה דשתי' בכלל אכילה מדאפק' רחמנא לאיסור דם בלשון אכילה ודחי דאיירי בדם קרוש יע"ש א"כ לפ"ז י"ל דדם בעיני' שיעורו ברביעית והא דאפק' רחמנא בלשון אכילה איירי בדם קרוש דדינו כאוכל ושיעורו בכזית וזה גופא אתי קרא לאשמעינן דדם קרוש שיעורו בכזית ולא תימא כיון דעיקרא דדם משקה היא שיעורו גם בקרוש ברביעית קמ"ל (ויש קצת דמיון לסלקא דעתין זה מנ"א על הגליון ברש"י נזיר דף ל"ז ע"ב דמדמי אכילת ענבים לשתיית יין לשיעור רביעית למשנה ראשונה אע"ג דענבים אינם משכרים ודו"ק) ואף די"ל דלפי האמת דנפ"ל שתי' בכלל אכילה ממ"א לא איירי קרא דדם בדם קרוש ואיסורא דדם קרוש ידעינן מכח סברא כדאי' בש"ס בבלי חולין (דף ק"כ) מ"מ י"ל דגם לפי האמת נשאר דאיירי בדם קרוש כיון דכתיב בלשון אכילה דהוא בכזית דדם בעיני' שיעורו ברביעית ואעפ"כ ידעינן דדם בעיני' אסור דזה א"א לומר מכח סברא דדם בעיני' יהי' מותר ודם קרוש יהי' אסור ועוד אפ"ל כיון דגם בדם כתיב נפש מרבינן שותה כי היכי דמרבינן בחלב וחמץ ונבילה בחולין (דף ק"כ) מקרא דנפש דכתיב בהו והנה על כרחנו אנו צריכין לומר דכך היא שיטת הברייתא (ביבמות דף קי"ד) דהביאה ג"כ לימוד בדם להזהיר וכו' וכן היא ג"כ שיטת התוספ' שהביא ג"כ ג' לימודים בשרצים ובדם ובטומאת כהנים להזהיר כו' ועיין ק"א ריש פ' אמור משום דאל"כ יקשה קושית מהרש"א דלא ליכתוב בדם כו' אבל כיון דמשמע בש"ס בכמה דוכתי דדם בעיני' בכזית נוסף לזה דגם בש"ס חולין (דף ק"כ ע"א) בשלמא הקפה את הדם כו' משמע דלא איירי קרא בדם קרוש רק ידעינן מכח סברא בעלמא דחייב עליו דאחשובי אחשבי' א"כ ע"כ הך ברייתא דהביאה לימוד מיוחד בדם להזהיר גדולים כו' לאו דהלכתא היא דידעינן זה במה הצד כו' וכן הרמב"ם לא הביא דין זה דהגדולים מוזהרים על הקטנים דלא להביאם להאיסור בידים ביחוד ובפרט רק גבי טומאת כהנים (פ"ג מהל' אבל הי"ב) אבל אינך הביא דרך כלל (פי"ז מהמא"ס הכ"ז) ממילא דנוכל לומר דס"ל דהך ברייתא הוי בגדר זה דלא כהלכתא דלא איצטריך קרא מיוחד לזה בדם רק נפיק הכל במה הצד משרצים וטומאה כנ"ל [ולפלפולא י"ל דלפי מה שפסק הרמב"ם (פ"א מהבמ"ק ה"ב) כר' יודא באכל דבילה קעילית כו' והתוספו' בחד תירוץ בשבועות (דף כ"ג ע"א) ד"ה גמר שכר שכר כו' כתבו דר' יודא נפ"ל דשתי' בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מקרא וכל דם לא תאכלו כו' ולא מצי לאיירי בדם קרוש כו' יע"ש. ולפ"ז אתיין דבריו שפיר ביותר וכנ"ל ודוק] ומה שהקשה בספר פני משה בירושלמי שבועות ע"ד תוספ' הללו מברייתא דהקפה את הדם כו' לפענ"ד לק"מ דלפי מה דיהיב בש"ס בבלי חולין (דף ק"כ) הטעם משום דאחשובי אחשבי' א"כ אף אי לא הוי בכלל אוכל ומשקה חייב עליו מכח סברא הנזכרת רק קרא לא מצי איירי בהכי לר"י כיון דכתיב בי' אכילה והנה הק"א ריש פ' אמור הביא תירוץ בשם הרג"א על קושית הרא"מ ודחה אותו ואח"כ הביא תירוץ משמי' דנפשי' יע"ש והנה באמת לפי תירוצים אלו גם קושית מהרש"א הנדברת דניליף דם במה הצד מטומאה ושרצים היתה מתורצת. אך סברות הללו אין להם הכרח כלל (וע"ד הרג"א כבר השיג הק"א) והם לא חידשו אותה אלא לתרץ קושית הרא"ם והמהרש"א כבר יישב אותה קושי' בדבריו עכ"ד הרה"ג הגאב"ד דק"ק ווארמס נ"י. ועל הדברים הנ"ל השבתי: