בנין ציון · חלק נ״א סימן ב׳

בענין שיעור הדם להתחייב עליו כרת או מלקות? אמרתי אל דמי לו עד אכונן ועד אשים יסוד לבנין לדרז"ל ופסקי הרמב"ם לפשט הספק על דאשכחן בסוגיא דכריתות (דף כ"ב) דשיעור הדם לחייב עליו הוא בכזית וכ"כ הרמב"ם בפ' ו' מהל' מאכלות אסורות, וביבמות אמרי' סתמא דחיוב על הדם הוא ברביעית, והאריך בעיונו היטב הדק. אמנם אלו כן ק' דברי רבינו דידי' אדידי' דבפ"ו הנ"ל כ' דשיעור הדם הוא בכזית ובפי"ד מהל' מאכלות אסורות כ' סתמא דהשותה רביעית של סתם יינם מעט מעט וכו' או ששתה מן הדם מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ע"ש ומוכח דשיעור דם הוא רביעית וא"כ איך כ' כזית ורביעית ותו הלא גם בחמץ בפסח ובחלב קשה נמי דבכל הש"ס קתני שיעור חמץ בפסח ושיעור חלב הוא בכזית והכא פ' רבינו השותה רביעית שהמחה חמץ או את החלב וגמאו מעט מעט אלמא דחמץ וחלב הם ברביעית אלא האמת יורה דרכו דחילוק שיעורים של כזית ורביעית הוא בין אכילה לשתי' דאם אכל האיסור סתם אכילה בכזית ואם שתה האיסור סתם שתית האיסורים הוא ברביעית (חוץ ביוה"כ) וכן מוכח מסוגי' דנזיר (ד' ל"ד וד' ל"ח) ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין וע"ש בתוספ' (ד' ל"ח) בד"ה ואינו חייב בחלופי גרסאות בסוגי' זו. והרמב"ם בפ"ה מהל' נזירות (הל' ב') כ' היוצא מן הגפן כיצד נזיר שאכל כזית מן הפרי שהוא ענבים וכו' וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש ה"ז לוקה עכ"ל והשתא כשישאל א' על הלכה זו אמאי תפס רבינו כזית וגם רביעית הלא התירוץ פשוט כי אכילה הוא כזית ע"כ כשיאכל הנזיר ענבים או יין קרוש דיני' בכזית ושתי' אם שתה יין הוא ברביעית וכדין נזיר הוי בכל אסורין שבתורה אכילת איסור הוי בכזית ושתיית איסור ברביעית וה"נ לענין דם כשיאכל דם קרוש הוי כבנזיר יין קרוש ודינא הוי בכזית דשעורים הל"מ ואם שתה דם הוי ברביעית וכיון דדם ע"פ טבעו הוא מידי דשתי' ע"כ שפיר אמרי' במס' יבמות (דף קי"ד) בדם עד דאיכא רביעית דאם שותהו הוי ברביעית ובמס' חולין (דף פ"ז) דמיירי מדם קרוש ע"כ אמר רבי ירמי' מדפתי ענוש כרת והוא דאיכא כזית וכמ"ש רש"י דם גמור כיון דהוקרש הוא המאכל ושפיר כתבו תוס' בד"ה והוא דאיכא כזית והוא דאיכא רביעית דלא מחייב כרת עד דאיכא כזית היינו באכילת דם דהוי חיוב כרת משא"כ לענין טומאת מת דקיימא הלכה ברביעית אין חילוק בין קרוש או לח דצריך רביעית לטומאת מת דדוקא באכילה גזה"כ דהוי שיעורא בכזית משום דנהנה גרונו בכזית משא"כ לענין טומאה ההלכה עומדת דהן ביבש או בלח דצריך רביעית ותורת ד' תמימה ואין ראי' מטומאה לאיסור ויותר מזה כ' רבינו שם (פי"ד הל' ג') אפילו אכל כחצי זית וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב שאין החיוב אלא על הנאת גרונו בכזית מדבר האסור אע"ג דגבי טומאה אין ה"א שיטמא האוהל בזה דאיסור מטומאה לא גמרינן וראיתי בהג"ה שם שתמה על רבינו על דבריו כזית שאמרנו חוץ משל בין השינים וז"ל ותימה לי איך פ' כר"ל דכזית חוץ משל בין השינים ר"ל אמרו ע"ש ולענ"ד אין כאן תימה דהרי רב פפא אמר שם בשל בין השינים כ"ע לא פליגי כ"פ בין החניכיים ע"כ פסק רבינו בזה ככ"ע ועל בין החניכיים פ' כר"י דמצטרף ועלי' מוסב פי' הכ"מ דמציין הלכה כר"י ועל בין השניים מציין לדברי הכל ודברי הרמב"ם מסכימים עם ההלכה בש"ס חולין שלהי (פ"ז ד' ק"ג ע"ב) אך המדפיסי' דברי הכ"מ שבשו קצת בזה שלא ציינו נכון ואין כ"מ אמנם הכלל דאכילה בין בדם בין בכל אסורי' הוא בכזית ושתי' בין בדם בין בנזיר יין ובהמחה חמץ או חלב כולן שוה ברביעית וע"כ אין סוגי' זו לזו סותרי' דכלם מתאימות ושכלה אין בהם ואם שגיתי יעמידני מעכ"ת נ"י על האמת ובסתום חכמה יודיעני כי מדת אמת ליעקב איש תם יושב אהלים באהל אמתי של תורה. עכ"ד הרה"ג הגאב"ד דק"ק אבערדארף נ"י.