ראיתי לחקור מי שאכל ביוה"כ ככותבות בשר חי אם חייב עליו ולכאורה יש ראי' דפטור דהרי כלל אמרו במתניתן דיומא (פ' ח') אכל אוכלין שאין ראויין לאכילה פטור ובפסחים (דף כ"ד) אמרינן אכל חלב חי פטור וכתבו התוספ' והא דאמר בחולין (דף ק"ב) אכל צפור טהורה בחיי' בכל שהו במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתן עכ"ל הרי שרק בשר עוף שהוא רך מקרי חזי לאכילה כשהוא חי משא"כ בשר בהמה חי וכן מוכח ממה דאמרינן שבת (דף קכ"ח) שאני בר אווזא דחזי לאומצא ופי' רש"י כשהוא חי אוכלין אותו בלי מלח הרי בפירוש דרק בר אווזא דרכיך קרי' לי רב חסדא שם חזי לאומצא אבל שאר בשר לא שהרי אסר לטלטל בשר תפל וזה ע"כ משום דלרוב בני אדם לא חזי לאכילה שהרי מה דחזי לאחד מותר בטלטול בשבת לאחר שישראל מותר לטלטל תרומה כיון דחזי לכהן ואעפ"כ חשיב רב חסדא בשר תפל לא חזי והיינו ע"כ משום דמי שאוכל אותו חי באומצא בטלה דעתו אצל כל אדם וא"כ ודאי גם לענין יוה"כ מקרי אוכל שאינו ראוי לאכילה ופטור ואין להביא ראי' ממה דאמרינן ביומא (דף פ') אמר רב פפא אכל אומצא ומילחא מצטרף ואע"ג דלאו אכילה היא כיון דאכלי אינשי מצטרפין הרי דחשיב אומצא בר אכילה שחייב עליו ביוה"כ דיש לומר דהתם איירי באומצא דעוף דרכיך שלא רצה להשמיענו אלא דמלח אף דלאו בר אכילה הוא מצטרף לאומצא או י"ל דרק בשר חי בלא מלח מקרי אינו ראוי לאכילה אבל ע"י מלח שנחשב כרותח נעשה ראויי' לאכילה קצת וכשנראה מדברי רש"י בשבת הנ"ל ואעפ"כ קרא התנא במנחות להבבליים שאכלו שעיר יוה"כ בשבת חי שדעתם יפה אף שמסתמא אכלו אותו במלח. ובהכי הי' נראה לי ליישב מה דאמרינן בכריתות (דף ז') כרת דיומא לרבי דס"ל דיוה"כ בכל שעתא ושעתא מכפר אפילו בלא שב היכי משכחת לה ומשני דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא ומית דלא הוי לי' שעות ביומא דלכפר לי' וקשה דלמאי צריך בהדי דקאכיל נהמא חנקתיה אומצא ולא אמר בקיצור דחנקתיה אומצא ומית ואף דבסוגיא דשבועות באמת נאמר כן קרוב יותר לומר דשם הוגה כן מפני קושיא זו משנאמר דהכא נוסף הך דקאכיל נהמא בטעות אבל על פי הנ"ל נראה דגירסא דכריתות עיקר דזה ודאי מה דנקט דחנקתי' אומצא היינו כיון דאומצא הוא בשר חי שלא נתרכך ע"י בישול ומלח הוא דבר קשה ודרך להחנק בו יותר מבשאר מאכלים אבל יקשה האיך יתחייב על אכילת אומצא כזה משום יוה"כ הרי הוי אוכלין שאינן ראויין לאכילה לזה נקט דקאכל נהמא שדרך לאוכלה עם אומצא כנראה בחולין (דף ק"ז) בתוספ' והחיוב הוא משום הלחם מכל זה הי' נלענ"ד דאוכל בשר בהמה חי בלא מלח ביוה"כ פטור.
בנין ציון · חלק ל״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
