בנין ציון · חלק ל״ד סימן ג׳

תשובה - גרסינן בירושלמי (פרק א' דתענית) הובא ברי"ף וברא"ש שם נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד תעניתו רב אמר בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים וכתב הרא"ש משמע ביום סתם הוא דאיבד תעניתו ולפי שיכול להתענות יום אחר תחתיו דלוה ופורע אבל יום זה אינו לוה ופורע לפיכך משלים אעפ"י שאכל כזית וכן פסק בטוש"ע א"ח (סי' תקס"ח) ומשמע מזה דנחשב תענית אפילו אכל דדוקא בנדר סתם כיון דיכול ללוות ופורע צריך להתענות יום אחר אבל ביום זה וכן בתענית צבור צריך להשלים תעניתו והתרומת הדשן (סי' קנ"ו) כתב אמנם בתענית צבור קבוע מגזירת חכמים וחובה להתענות אם שכח ואכל צריך להשלים ע"כ דמי שאכל שום וריחו נודף אינו אוכל עוד שום ויהא ריחו נודף יותר שהרי יום זה אסור באכילה מדרבנן ואין צריך לפרוע אחר תחתיו דדוקא יום זה חובה ולא אחר ואי אפשר לתקן את אשר עוות אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עונתו ושגגתו עכ"ל והנה כל זה שייך במי ששגג ואכל באיסור דזה ודאי מצוה שלא יאכל יותר כמו שכתב הת"ה שלא יאכל שוב שום וריחו נודף אבל במי שהוצרך לאכול מטעם סכנה אם גם הוא מצווה שלא לאכול יותר מהסכנה עדיין צ"ע ולכאורה יש להביא ראי' מדברי רש"י יומא (דף פ' ע"ב) דעל מה דאמרינן שם האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור פירש רש"י כגון שאכל לילי יום הכיפורים על השובע דאל"כ חייב על האכילה שקודם אכילה גסה ע"ש ולמה הוצרך לכך הרי יש נפקותא בהודע לו בנתיים כגון שאכל בשוגג והודע לו ושוב אכל שנית אכילה גסה שפטור על אכילה שניי' אלא ע"כ משמע דס"ל דבכה"ג אפילו לא היתה אכילה שניי' אכילה גסה מ"מ לא חייב עלי' עוד כיון דמשום יוה"כ אינו מעונה אכן יש לדחות זה ויש לומר דפשוט יותר לומר בכה"ג כפירוש רש"י שמיד אכילה הראשונה היתה אכילה גסה. וגם אין להביא ראי' ממה דתנן ביומא (שם) אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת משמע הא בשתי העלמות חייב שתים ואמאי הרי אינו מעונה בשתיי' אחר שכבר השיב דעתו בשכבר אבל די"ל דאכילה ושתיי' שאני דאף דשתיי' בכלל אכילה וגם בחמשה ענויים לא נחשב אכילה ושתיי' רק לחד עינוי מ"מ כל אחד הוי עינוי לחוד שהרי אכילה ושתיי' אינן מצטרפין ולכן אף שאכל י"ל דהוא מעונה עדיין לענין שתיי' אבל מי שאכל והשיב דעתו באכילה פעם אחת י"ל דלא שייך אצלו עוד תענו את נפשותיכם באכילה באותו היום. אכן יש להביא ראי' לכאורה דשייך איסור כרת גם כשאכל כבר ממה דאמרינן בר"ה (דף כ"א ע"א) לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא אמרי לי' אסהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וכתבו התוספ' וא"ת והאיך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן לקמן בפרק שני אשר תקראו אותם מקראי קודש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמרא אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים ואפילו מוטעים עכ"ל ומדכתבו התוספ' ויש כאן ודאי איסור כרת אף שכבר אכלו משמע שבכל אכילה ואכילה יש איסור כרת אכן יש לדחות זה דהתוספ' שם הביאו שני פירושים לפירוש הראשון בא לוי לבבל באחד עשר לבני בבל ועשירי לבני א"י ולפירוש השני בא לבבל ביוה"כ של בני בבל סמוך לחשיכה והוא הי' ערב יוה"כ לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ הוא ועל זה אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וא"כ י"ל דלפירוש הראשון שכבר אכלו באחד עשר שלהם באמת לא קשה איך יניחם לאכול באיסור כרת אבל קושיתם היא לפירושם השני שבא ביוה"כ סמוך לחשיכה ורצו להתענות עוד יותר מעתה עד למחר בערב ובזה הקשו התוספ' האיך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת שהרי אז לא אכלו עדיין וכן משמע קצת מהמשך דברי התוספ' שם.