בנין ציון · חלק כ״ה סימן ב׳

מה שהקשת בסתירת דברי הרא"ש דבשבת פ' ר"א דמילה כתב לפי' הלכות גדולות דליחם אגב אמי' איירי ע"י נכרי אחר ג' ימים אחר המילה ובב"ק פ' מרובה כ' דאיירי ע"י ישראל ובתוך ז' פעמים מעת לעת להלידה, אם כוונתך באשר שכתב אחר ג' ימים דמשמע שמספר הימים גורם ולא בעינן לענין פקוח נפש מעל"ע כמו שכתב בב"ק, לא ידעתי סתירה בזה דאם מה שנאמר בגמרא שבת (דף קכ"ט) לענין יולדת עד ג' ימים בין אמרה צריכה וכו' נפרש דג' ימים היינו ג' פעמים מעל"ע, גם מה שכתב הרא"ש אחר ג' ימים של מילה נפרש כן, ואם כוונת להקשות מה דלא כתב הרא"ש בשבת כמו בב"ק לפרש שיטת ה"ג דאיירי ע"י ישראל ובתוך ז' מעל"ע של לידה ומזה יהי' מוכח דהרא"ש נסתפק בזה אם חשבינן לענין פקוח נפש הימים מעת לעת, גם בזה אין סתירה דהרא"ש בעצמו גילה דעתו בזה במה שכתב בשו"ת כלל כ"ו סי' ג' דבתחלה הביא שם הפי' שכתב בב"ק דאיירי תוך ז' מעת לעת והשיב על זה מגמרא דמנחות דאסור בזה להחם ע"י ישראל ואח"כ מסיק דאיירי לאחר ג' ימים של מילה שכבר נתרפא הילד. והנה מדבריו בשו"ת זו הי' אפשר לדון דהרא"ש עצמו לא החליט דחשבינן מעל"ע ונסתפק בזה שלא כתב שם אלא בלשון אם תמצא לומר ע"ש ובלשון זה יש לספק אם ספקו רק על האוקימתא שנוקי בתוך מעל"ע או על עיקר הדין אם חשבינן מעל"ע אבל צדקת בדבריך דממה שכתב בפ' ר"א דמילה על יום הברותו כיום הולדו דכיון דספק נפשות הוא יהבינן לי' מעל"ע, ובשו"ת הביא ראי' מזה להך דיולדת מזה נראה דפשיטא לי' הך דחשבינן לענין פקוח נפש הימים מעל"ע דאל"כ מנ"ל דזה הוא הטעם דחשבינן לענין קטן חולה שנתרפא מעל"ע דדלמא הלכה למשה מסיני הוא דנחשוב בזה השיעור דז' פעמים מעל"ע כמו שאר השיעורים דהל"מ הם ולא ידענו טעם להם דא"ל דס"ל דזה השיעור אינו מן התורה אלא שחכמים הציבו שיעור זה כיון דבלא"ה כבר עבר יום השמיני ולזה נתן הטעם למה אמרו חכמים כן דז"א דביבמות (דף ע"א) מוכח דשיעור זה הוא מן התורה דלחד תירוץ שם מוקי מה דצריך קרא דמילת זכריו מעכב גם בשעת אכילה בענין זה דנתרפא וכלו ז' פעמים מעל"ע בין שחיטת לאכילת הפסח הרי דמוכח דפשיטא להגמרא דשיעור זה הוא מן התורה דאף שיש שם גם תירוצים אחרים הרי לא חלקו על דין זה אלא שהם אמרו דמשכחת ג"פ באופנים אחרים ומדלא חלקו בפי' ילמוד סתום מן המפורש.