בנין ציון · חלק קע״ז סימן ג׳

על זה אשיב: אף שיפה דיבר מר נ"י שראוי לעמוד על ראי' זו עכ"ז א"ע נלענ"ד שאין מזה סתירה להכלל שמוכח מכמה דוכתין דממון התלוי באיסור אזלינן לגבי' בתר רוב כמו לענין איסור אכן זה דוקא אם בשעה שנולד הספק לענין ממון כבר הלכנו אחר רוב לענין איסור דבזה אין לחלק בין ממון לאיסור אבל בנדון דהראבי' ששם ע"כ אנו דנין אחר שעת הזביחה שאז צריך להיות מבורר שהבהמה אינה טרפה ושהיא בהמת ישראל אם תתחייב במתנות דמה שהוברר אח"כ אין ראי' דאין ברירה כנראה מדבריו ממה שכתב אימת מחייב משעת זביחה וכמש"כ הש"ך בי"ד (ס' ס"א) והרי בשעת זביחה עדיין אין אנו הולכין אחר רוב בהמות לענין איסור דעדיין היא בחזקת איסור דאינו זבוח דמטעם זה לדעת הרבה פוסקים דפסק גם הרמ"א י"ד (סי' נ') כוותייהו תנולד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה לילך בתר רוב בהמות דאינן טרפות ועוד שהרי לא דוקא אם תמצא הבהמה טרפה היא לכותי אלא גם אם תמצא נבלה בשחיטה ולכן בתחלת שחיטה עדיין אינו מבורר שהבהמה היא של ישראל ומה שכתב הראבי' דאין הולכין אחר רוב בהמות דכשרות הן משום דאין הולכין בממון אחר הרוב לרווחא דמלתא כתב כן דבלא"ה לא שייך בזה רוב בהמות כשרות דעד שתודע שנשחטה כראוי בחזקת איסור עומדת ומחזקינן לה בתחלת שחיטה עוד כבהמת נכרי ועוד שבאמת נראה שגם להראבי' לא הי' ברור לומר שאפילו בענין כזה אין הולכין בממון אחר הרוב שהרי סיים ועוד דטריפות דריאה שכיחי עכ"ל הרי שלא סמך על סברא לחוד דאפשר דג"כ מספקא לי' אם אפילו לענין כזה שעוד לא דנין רק על ממון אמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל עכ"פ באותן הנדונים שכתבתי כן שכבר אנו דנין על רוב איסור נראה ברור שאין לחלק בין ממון לאיסור שיהי' כחוכא וטלולא שיהי' הישראל נאמן לומר לכהן אייתי ראי' שהבהמה אינה טרפה והוא אוכל אותה על סמך רוב בהמות אינן טרפות או שיהי' פטור מלפדות הבכור שמא טרפה הוא וההורגו נהרג עליו בחזקת שאינו טרפ' או שהממזר לא יירש את אביו שמא אינו בנו ואם מקללו נהרג עליו ולכן כתבתי דממון התלוי באיסור שאנו דנין אחר רוב איסור גם הממון נגרר אחריו שנלך בו אחר הרוב. כנלענ"ד, הקטן יעקב.