בנין ציון · חלק קע״ה סימן ד׳

והנה בחדושי ליבמות כתבתי שממה שכתבו התוספ' שם (דף נ"ג ע"ב) בד"ה אין אונס וז"ל ואין מצו' להציל חבירו בגופו דאדרבא חייו קודמין עכ"ל לכאורה נראה דאליבי' דר"ע כתבו כן ופסקו כוותי' דלדעת בן פטורא לא מותר להניח עצמו לזרוק על התנוק אבל א"ע נראה שי"ל דגם אליב' דב"פ כתבו התוספ' כן דהנה יש להסתפק לב"פ אם בעל המים עוד לא שתה כלל וחבירו כבר שתה אבל לא כל צרכו ואם ישתה עוד מעט יחי' חבירו ששתה עתה כל צרכו והוא ימות ואם ישתה הוא כל המים שבידו יספיק לו לחיות על ידם אבל חבירו ימות איך הדין בזה שבזה לא שייך סברת ב"פ דאל יראה א' במיתת חבירו דממנ"פ האחד רואה במיתת חבירו בכל אופן שיעשו ונ"ל דבזה גם בן פטורא מודה דישתה הוא דחייו קודמין ולכן בנדון דהתוספ' דג"כ ממנ"פ האחד ימות דאם נזרק התינוק מת והוא חי ואם לא מניח לזרוק הוא נהרג והתינוק חי בזה י"ל דגם ב"פ מודה דחייו קודמין ובזה א"ש דלא יקשה בן פטורא האי עמך מאי עביד לי' דלפ"ז י"ל דגם הוא דרש עמך בכה"ג רק דפליג אר"ע דדרש לי' גם לענין היכי שאפשר שאין א' רואה במיתת חבירו כן העלתי בחדושי וע"פ זה כל שכן שא"ש למה לא הביא הרמב"ם עכ"פ דעת ב"פ כיון דהוא ג"כ צריך דרשה דעמך וא"כ ר' אלעזר דדרש וחי אחיך עמך לרבית קצוצה לית לי' דרשה לא לדר"ע ולא לב"פ ואם שע"כ מסברא אמרינן כחד מינייהו מכ"מ אין הכרע מתוך הסוגיא והרי ידוע שהרמב"ם לא מביא רק מה שמבואר בגמרא. כנלענ"ד, הקטן יעקב.