בנין ציון · חלק קע״ה סימן ג׳

על זה אשיב דלפי המבואר בסוגיא דב"מ (דף ס"א ע"ב) פליגי ר"א ור' יוחנן בריבית קצוצה דלר"א יוצאה בדיינים ולר' יוחנן אינה יוצאה ומפרש טעמא דר"א מוחי אחיך עמך והקשה בגמרא ר"י האי קרא מאי עביד לי' ומשני דאתי להא דר"ע דחייך קודמין ומשמע מזה דלר"א דצריך קרא לרבית קצוצה לא דרשינן הא דר"ע ואין לתמו' דלפ"ז הא דר' אלעזר תנאי היא שהרי בלא"ה מסיק בסוגיא שם דתנאי פליגי בזה והשתא כיון דהרמב"ם ה' מלו' ולו' (פ"ה ופ"ו) פסק כר' אלעזר דרק"צ יוצאה בדיינים דע"כ אתיא מוחי אחיך לא יכול לפסוק כרע"ק כיון דלית לן קרא לדרשת ר"ע ומכ"מ כבן פטורא ג"כ לא רצה לפסוק כיון דב"פ רק מסברא קאמר ור"ע פליג ולכן נסתפק בהלכה והשמיט לגמרי. הן אמת שנראה מהרא"ש שכבר הרגיש בזה וכתב דאף דר"א צריך קרא לרק"צ מכ"מ אתיא דרשה דר"ע מעמך אכן ודאי פשטות דסוגיא לא משמע כן דא"כ דאפשר לדרוש שני הדרשות מוחי אחיך עמך אכתי יקשה דלמא כולי להכי הוא דאתי ומנ"ל לר"א ללמוד רק"צ מזה וראיתי בש"מ שהקשה כן בשם תלמידי ר"פ ותירץ בדוחק ולכן ודאי טעמא רבה איכא להרמב"ם דפסק ע"פ פשטות דסוגיא דר"א לא ס"ל הך דר"ע ולכן גם הטוש"ע ח"מ (סי' תכ"ו) השמיטו דין זה.