בנין ציון · חלק קע״ד סימן ג׳

תשובה: מר נ"י הקשה על הב"י דה"ל להביא מקור הדין מהא דערכין ועל הטור הקשה שיש סתירה משם ולענ"ד אין מקור ואין סתירה ממה דאמרינן שם מידי דהו' אשליחא דצבורא דנמלך שהרי פשוט הוא שאין לאדם להתפלל לפני הצבור אם לא שהצבור נתנו לו רשות לזה בפעם ראשון ועשאוהו שלוחם שהרי עי"ז נעשה ונקרא שליח צבור וזה בעצמו ילפינן מקרבן כמש"כ המהרי"ק שורש מ"ד הביאו הב"י שהתפלה היא של הקהל במקום התמידין שהיו באין משל צבור ואין ראוי שיהי' אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם עכ"ל וכ"כ ג"כ הט"ז (סי' נ"ג) וזה בלבד הוא ממה דאיירי בערכין שהרי הך ויאמר חזקי' דמפרשינן שנטל רשות להקריב קרבנות נדבה (ולפי מה דמסיק אפילו חובה) כתיב בד"ה אחרי שטהר הקדש וחנכו והתחיל העבודה במקדש אחר שהושבתה שנים רבים בימי אחז ובזה הוצרך לטול רשות מב"ד בשם ישראל להיות מעתה העבודה שתתחיל בשליחותם כמו שליח צבור כשרוצה להתחיל בעבודתו צריך לטול רשות משולחיו דאל"כ אינו שלוחם אבל אין ראי' משם דש"ץ בכל תפלה ותפלה צריך לטול רשות שהרי הסברא נותנת דחזקי' לא בכל קרבן וקרבן שהוקרב מאז והלאה נטל רשות מב"ד ולא עוד אלא אפילו נדחוק דבכל יום הי' צריך נטילת רשות להקריב קרבנות חובה בשביל הצבור אכתי לא דמי לש"ץ קבוע שהרי בקרבנות צבור הי' כ"ד משמרות כהונה וכל משמר נתחלק לז' בתי אבות עד שלכל בית אב לא הגיע העבודה אלא יום א' בכ"ד שבועות וגם אז ע"פ הרוב עבדו כהנים חדשים שלא עבדו מקודם א"כ בכל פעם הי' כתפלה בעד הצבור בפעם ראשון אבל אכתי אין לפשוט מזה אם ש"ץ קבוע צריך לטול רשות בכל עת שמתפלל ולכן לא הי' הב"י יכול להביא ראי' או סתירה מהא דערכין אם הך דצריך לסרב הוא בש"ץ קבוע ג"כ או לא. כנלענ"ד, הקטן יעקב.