בנין ציון · חלק קע״ד סימן ב׳

כתב לי מעכ"ת נ"י קשה לי פליאה עצומה על הראשונים והאחרונים שנעלם מהם במחילת כבודם גמרא ערוכה בדין ש"ץ קבוע א"ח בסי' נ"ג סעיף ט"ו דאיתא שם בהמחבר וז"ל ש"ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו והטור הביא דין זה וביאר הבית יוסף זצ"ל דהטור דייק זה מהש"ס ברכות דף ל"ד דאיתא שם העובר לפני התיבה צריך לסרב וכו' ומפרש רבינו דהיינו במי שאינו ש"ץ קבוע דאלו ש"ץ קבוע אין לו להמתין שיאמרו לו כלום אלא הוא מעצמו יעלה וכו' יעוי"ש וחידוש גדול על הרב בית יוסף דלא הביא המקור לדין זה מגמ' ערכין דשם נאמר באר היטב ולא צריכא שום דיוק ולבד זאת דנאמר שם מנטילת רשות לש"צ נראה עוד דאפי' ש"צ קבוע צריך ליטול רשות דאיתא שם דף י"א בעי רבי אבין עולת נדבת צבור טעון שירה או לא כו' ופשט מקרא ויאמר חזקי' וגו' ומסיק הגמ' שם אפילו תימא עולת חובה מידי דהוה אשליח דציבורא דממליך הרי דבפירוש נאמר דש"ץ צריך נטילת רשות ואף שהוא ש"ץ קבוע דגמרא מדמה עולת חובה שבכל יום ויום לש"ץ וע"כ לש"ץ הקבוע להתפלל לפני התיבה תמיד ושם בברכות לא איתא כלל מנטילת רשות רק צריך לסרב מעט וזה מפני כבוד הצבור וצע"ג שלא הרגיש שום מחבר מהאחרונים דבר זה.