מר נ"י השיג על פסקי בדין למסור עצמו שלא לבייש ולענ"ד כל דבריו תמוהים כאשר אבאר: השיג על מה שהוצאתי פסק מהך מימרא דנוח למסור עצמו וכו' דאין למדין מדברי אגדה כמש"כ התה"ד בפסקיו (סי' ק"ח) לא ידעתי למה הוצרך להשיג מתה"ד שאין ראי' כלל מדבריו לנדון זה שהוא לא כתב שם רק שאין מחלקין במצו' מפני טעם שבאגדה כמו שהוכיח ממה שנתנו טעם למילה לשמנה שלא יהיו אביו ואמו עצבים והרי גם ביולדת בזוב ג"כ נמול לשמנה ע"ש אבל שלא נלמוד הלכה ממה שנאמר באגדה דרך הלכה בראי' מן הפסוק לא שמענו מזה ולכן ביותר ה"ל להביא מירושלמי פ"ב דפיאה הביאו גם התוספ' י"ט ברכות פ' ה' ר"ז בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא עכ"ל אכן גם מזה אין השגה דכבר כתב בקול הרמ"ז שם דמה שאין למדין ממדרש היינו אם שיש בגמרא היפך המדרש אבל כשאין בגמרא סתירה למה לא נלמוד מן המדרש שהרי הר"ת פסק שאין לאכול בין מנחה למעריב בשבת מטעם הנזכר במדרש וכמה דינים למדו הפוסקים ממדרש הזוהר ע"ש וכחילוק זה כתב ג"כ הפ"ח במים חיים וכן הביא בספר יד מלאכי בשם רדב"ז וכה"ג ולחם יהודה ולכן ודאי היטב כתבו התוספ' להלכה מהא דתמר דמשום הלבנת פנים יהרג ואל יעבור וכבר הזכרתי שגם הרבינו יונה כתב כן וכעת ראיתי שגם הפר"ח במים חיים כתב כן להלכה.
בנין ציון · חלק קע״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
