בנין ציון · חלק קס״ו סימן ג׳

על זה אשיב: הבאתי ראי' דאדם יכול להקדיש דבר שהוא הפקר ממה דאמרינן נדרים (דף ל"ד) אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ופי' הרא"ש בשם רבינו יצחק שהככר הי' רחוק ממנו ואמר לכשאזכה בככר זה תהי' הקדש חל ההקדש כיון דבידו לזכות בו ומזה שפטתי שיכול להקדיש דבר בשעה שעדיין אינו ברשותו כיון שיכול לזכות בו ולכן לא ידעתי מה השיב מעכ"ת נ"י על זה כיון דיכול לזכות בו יכול להקדישו לכשיבוא לידו הרי לכשיבוא לידו אינו אומר כלום ובמה מקדישו ועוד הרי רבא אומר בפי' הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש הרי שמקדישו בשעה שהוא עדיין הפקר ואעפ"כ חל ההקדש לכשיזכה בו ולא זו בלבד שחל ההקדש אחר שבא לידו אלא מיד בשעת ההקדש שעדיין אינו בידו חל דכן מוכח ממה דאמרינן נטלה לאכלה ופי' הרא"ש ובעי למיהדר בו מעל דאמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט עכ"ל ואי ס"ד דההקדש לא חל עד שבא לידו וקנאו הרי אז לא רצה עוד להקדישו אלא לאכלו וא"כ לא חל ההקדש כלל ואיך שייך אמירתו לגבו' אע"כ דכל שרוצה לזכות בו בשעת ההקדש חל ההקדש מיד אפילו עדיין לא זכה בו והוא הפקר וכן נראה גם מדברי רש"י שם שכתב דלכך נקט ככר של הפקר דרבותא קמ"ל דמצי זכי בהפקר לחלה קדושה עלוי' עכ"ל ואי ס"ד דההקדש לא חל עד אחר שבא לידו וזכה בו מה רבותא קמל"ן פשיטא דכשזכה בהפקר הוי כשלו לכל דבר וגם להקדישו אע"כ דס"ל דחל ההקדש מיד בשעה שעדיין הוא הפקר ולא בא לידו ובזה רבותא קמ"ל דאם הקדיש בשעת הפקר ואח"כ החזיק בו חל ההקדש למפרע משעת דבורו ואילך וא"כ ה"נ אמרינן בבהמת עיה"נ שיכול להקדישה אף שבשעת הקדש עדיין אינה שלו מכ"מ חל ההקדש כיון דע"י דבורו נעשה שלל שמים ופקע דין עיר הנדחת ומה שחשב מעכ"ת נ"י להשיב על דברי ממה דאמרינן חולין (דף קל"ט) אלא דחזא קן בעלמא ואקדשי ומי קדוש וכו' דמזה מוכח דאין יכול להקדיש דבר של הפקר אינו ראי' כלל דהתם איכא תרתי דסתרי דלענין להקדיש צריך שיהי' שלו ולענין חיוב שלוח צריך שלא יהי' שלו דאם הוא שלו הוי מזומן ולכן פריך שפיר דממנ"פ לא שייך שלוח הקן במוקדשין דבעוד שאינו שלו לא הוי הקדש וכשהוא שלו לא חייב בשלוח עוד אבל לענין בהמת עיה"נ חל ההקדש שפיר שיעשה שלל שמים. כנלענ"ד, הקטן יעקב.