בנין ציון · חלק קס״ו סימן ב׳

כתב אלי מעכ"ת נ"י וז"ל - נ"ל פשוט דהפקר אין יכול להקדישו דלענין הקדש דרשינן מה ביתו שלו ואינו הפקר אבל דבר של הפקר אינו יכול להקדיש כדמוכח מחולין (קל"ט ע"א) דקאמר אי דראה קן ואקדשי' מי יכול להקדישו וכו' והש"ס דנקט שם מה ביתו ברשותו פשוט דאין הכוונה שאינו ברשותו דהרי משכחת לה ברשותו ואינו מזומן כדאיתא שם (קמ"א ע"ב) ביוני שובך ועלי' ועכ"ח משום דאינו שלו קרא לי' אינו ברשותו וכלשון זה איתא בב"ק (ס"ט ע"ב) מעשר ממון גבו' ואינו ברשותו וכו' והכוונה דאינו שלו וכן הוא לשון רש"י פסחים (דף ל' סע"ב) ד"ה כולי עלמא וכו' וכיוצא בזה נקט בע"ז (ס"ג ע"א) אינו ברשותו על אינו שלו והריטב"א שם כ' דלרבותא נקט ולכך נקט רש"י בב"ק (מ"ה ע"א) על הא דשור הנסקל דאינו יכול להקדישו משום שאינו ברשותו והיינו שאינו שלו ופשוט לכ"ע דהפקר אינו יכול להקדישו והרא"ש בנדרים (ל"ד ע"ב) דכ' הואיל ויכול לזכות בו יכול להקדיש היינו שיכול להקדישו לכשיבוא לידו דכל שבידו לא חשוב כדבר שלב"ל וכן מבואר בתוספ' שם אבל פשוט דלכ"ע אין יכול להקדיש דבר של הפקר ותמהני על כבוד מעכ"ת נ"י דכ' בפשיטות דיכול להקדיש הפקר וגם רצה לחלק בין אינו ברשותו לאינו שלו ולענ"ד פשוט ומוכרח מש"ס דחולין הנ"ל דשל הפקר אינו יכול להקדיש ואין חילוק בזה לאינו שלו לאינו ברשותו עכ"ד.