בנין ציון · חלק קס״ד סימן ד׳

ועוד נלענ"ד דאפילו אין לבעה"ב טענה רק שנפגם יופי הספר והוא רוצה לעשות מצו' מן המובחר בספר נאה משום זה אלי ואנוהו ג"כ שומעין לו שבספרי בכורי יעקב על הל' סוכה ולולב הבאתי בסי' תרנ"ו ס"ק ג' הפלוגתא שבין הר"מ מינץ והמ"ל והחכם צבי במי שהפסיד לחבירו אתרוג יפה אם יכול לשלם אתרוג שיוצא בו ואף שיישבתי שם דעת הר"מ מהשגותיהם מכ"מ הערתי על השגה שכתב השעה"מ על פסק הר"מ ממה שכתב השיטה מקובצת בשם הראב"ד דמה דאמרינן בב"ק דגנב עולת שור גנב פוטר עצמו בכבש כיון דבעלים יוצאים בו דמזה הוכיח הר"מ מינץ דינו שמזה אין ראי' שהראב"ד כתב שמה שגנב פוטר עצמו בשה זה דוקא לענין כפל אבל קרן צריך לשלם להקדש ואם אמנם השבתי גם על השגה זו שהוכחתי שיש ב' שיטות בראב"ד מכ"מ סיימתי שם כיון שאין הכרע י"ל המוציא מחברו עליו הראי' ורק בתפס הניזק יכול לומר קים לי ולכן בנדון דידן שהבעה"ב הוא המוחזק יכול לומר המצו' מן המובחר שו' לי ממון ודומה למה דאמרינן בערכין (דף כ"ח) מחרים אדם את קדשיו אם נדבה נותן את טובתה כמש"כ שם ובפרט כיון שנותן ממונו להיות לו ספר נאה דבזה לכ"ע טובת הנאה ממון כמו שהוכחתי בתוספת בכורים בסי' הנ"ל ולכן בהא נחיתנא שאם קבל כבר הסופר שכרו והבעה"ב הוא התובע אז אין הסופר צריך להחליף היריעה אלא יקדור וישים מטלית אבל אם עדיין לא קבל שכרו משלם והסופר תובעו אז הבעה"ב יכול לעכב עד שיכתוב לו יריעה אחרת שלמה זהו מה שנלענ"ד.