בנין ציון · חלק ק״ס סימן ג׳

תשובה: ידע מעכ"ת נ"י שכבר הקדימו בספר קצות החושן סי' רנ"ז ורנ"ח שהתפלא ג"כ על פסק הרשב"א הנ"ל ממה שסיים הירושלמי דבהקדש כ"ע מודו דאמירה לגבו' כמסירתו להדיוט (וחלק ג"כ על פסק הרמ"א אמנם מטעם אחר שמפרש שהרשב"א איירי בחזר תוך ל' ועוד דהרשב"א איירי מהקדש בדק הבית אבל הרמ"א שע"כ איירי מהקדש לעניים אין הדין כן כמש"כ הרבינו ירוחם בנתיבות) ולענ"ד לק"מ שהרי הרשב"א ואחריו הרמ"א לא כתבו כן רק במקדיש קרקע הקדש אבל לא בהקדש דבר אחר ולכן אין קושיא ממה דמסיים הירושלמי דהקדש אינו כגט דהיינו בהקדש שלא שייך בו פירות כגון שהקדיש דבר שאינו צומח או בהקדיש שור לעולה שלא שייך בשור גיזה וולדות ששור אין לו גיזה ולא וולד או אפילו בדבר שיש לו פירות אבל הפירות מותרים לינק מהקדש כגון בהקדיש רחל לבדק הבית ושייר הגיזה לעצמו שיכול לעשות כן כדמוכח מחולין (דף קל"ה ע"א) בכל אילו מה שהקדיש מעכשיו ולאחר ל' הי' כוונתו שלא יחול ההקדש רק לאחר ל' ושיהי' ברשותו לחזור עד ל' בזה אמר הירושלמי שהקדש אינו כגט שיש ספק אם יכול לחזור אלא כיון דאמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט אף שלא חל ההקדש עד אחר ל' מכ"מ אינו יכול לחזור בו ולכן לא מפרש הירושלמי לענין הקדש שדה זו הקדש כמו שמפרש לענין הפקר שדה זו מופקרת אבל במקדיש שדה מעכשיו ולאחר ל' כיון דבשדה יש פירות ואילנות שמשדה הקדש ינקי והדין בזה לענין הדיוט הגוף מהיום ופירות לאחר ל' וכיון דזה אינו יכול להיות כן דאי אפשר שיינקו פירות חולין משדה הקדש הוי כמו הפקר שג"כ אמרינן כיון שאי אפשר להיות השדה הפקר והפירות שלו ולכן לא חל ההפקר דאוקי שדה בחזקת בעלים ה"ה ג"כ בהקדש שדה אבל בשאר הקדש ודאי חל מיד שלא יכול לחזור בו. וכזה נראה מדברי הרשב"א בנדרים (דף כ"ט) שמה דאמר הירושלמי אמירתו לגבו' כמסירה להדיוט הוא לענין חזרה בלבד רק ששם נראה דס"ל דאפילו בדבר שיש לו פירות אחר ל' חל ההקדש ומזה חזר בתשובה וס"ל דההקדש לא חל כלל כיון דלענין הפירות לא יכול לחול אבל ההקדש דירושלמי איירי באין לו פירות ובזה גם הרשב"א מודה דחל ההקדש לאחר ל' שלא אמר דינו רק לענין שדה.