בנין ציון · חלק ק״ס סימן ב׳

הוקשה למר נ"י על פסק הרמ"א ח"מ (סי' רנ"ז) המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו או לאחר ל' יום לא קדוש כלל דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קא אכיל פירות של הקדש עכ"ל והוא משו"ת הרשב"א סי' תקס"ג והרשב"א ביאר שם טעמו מהירושלמי פ' מי שאחזו גבי פלוגתא דרבי ורבנן באומר זה גטך מהיום ולאחר מיתה לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קיי"ל הגוף קני היום ופרי לאחר מיתה אבל לגבו' ולהקדש אי אפשר לומר כן לפי שאי אפשר שאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אא"כ שייר מקום היניקה ואם תאמר מה ראית לבטל ההקדש מפני שלא שייר אדרבא נבטל השיור מפני ההקדש דזה אינו כיון דהקרקע בחזקת בעלי' ואתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מרי' וכדאמרינן בירושלמי הנ"ל לענין דאם הפקיר מעכשיו ולאחר ל' יום על דעתן דרבי מופקרת על דעתן דחכמים אינה מופקרת דאע"ג דס"ל לענין גט מגורשת ואינה מגורשת דמספקא להו אי תנאה או חזרה הוי דלענין הפקר אי אפשר שיהי' השדה מופקר לאחרים ופירותיו לבעלים ולכן אוקי ממון בחזקת מרי' ובטל ההפקר לגמרי והוא הדין לענין הקדש כיון דאי אפשר שהשדה יהי' הקדש והפירות חולין ולכן אוקי ממונא בחזקת מרי' ובטל ההקדש לגמרי עכ"ד ועל זה הוקשה למר נ"י שהרי מסיים הירושלמי שם אף בהקדש כן פי' ששואל אם דין הקדש כדין הפקר ומשיב כל עמא מודו אמירתו לגבו' כמסירתו להדיוט פי' דהקדש אינו דומה להפקר שדינו כמו מתנה שיכול להקדיש הגוף ולשייר לעצמו הפירות וחל ההקדש לאחר ל' לגמרי ובתוך הזמן אינו יכול לחזור בו ושכן מוכח ג"כ מירושלמי קידושין פ' האומר באומר שור זה עולה לאחר ל' יכול למוכרה בתוך ל' יום אבל באומר מעכשיו ולאחר ל' הוי כמסירה להדיוט וחל ההקדש ואינו יכול לחזור ושכן מוכח ג"כ ממה שפסק הרמב"ם ה' ערוכין פ' ו' ה' ט' וסיים מר נ"י שהתפלא מאוד על הרמ"א ונושאי כליו שהביאו דינו של הרשב"א בלא שום חולק ושודאי העיקר כהרמב"ם שיש לו ראי' מהירושלמי להלכה ולמעשה ומקום הניחו לו נושאי כליו של הש"ע להתגדר בזה.