בנין ציון · חלק ט״ז סימן ה׳

אמנם התקון היותר קשה הוא לענין חמץ בפסח שלא יעבור על שהיית חמץ ברשותו שאם לא הי' נוגע רק לענין משתכר באיסורי הנאה הי' אפשר למצוא תקנה כמבואר בסי' ת"נ לענין תנור בשותפות אבל הכא יש חשש האיסור של בל יראה וב"י כיון שיש לישראל שותפות בחמץ של פאבריק וריחים ואין תקנה לזה כשיתנו בתחלה שכל ימי הפסח יהי' הכל נמכר לא"י ואחר כלות הפסח יחזור לישראל שמלבד שזה הערמה בלא"ה אינו מועיל כי במה קנה הא"י קנינו שיהי' הכל ברשותו ויצא מרשות ישראל ולכן לא מצאתי תקנה לזה אלא שבכל שנה קודם הפסח יעשה שטר מכירה גמורה שנאמר בו כי השותף ישראל מכר כל החמץ שלו שהוא בפאבריק וריחים להא"י בשער השוק ואם אי אפשר להזכיר הסכום יאמר שמאמין הקונה למקנה או המקנה לקונה על זה וישכיר לו החלק שיש לו בהמקומות שמונח עליהם החמץ גם יקבל הישראל מהקונה כסף לחזק המקח שקורין דרויף געלד ואגב המעות ושכירת קרקע יקנה החמץ להאינו ישראל שיהי' שלו בקנין מוחלט באופן שיכול למכרו למי שירצה ואחר הפסח יחזור הישראל ויקנה מהא"י אבל לא יאמר שהמכירה תהי' בטלה אלא יקנה מהא"י החצי מכל מה שבפאבריק ורחים בשער השוק ויעשו שטר שותפות מחדש ופשיטא שלא יחשב לישראל ריוח כנגד ט' ימי פסח דהיינו עם ערב פסח כיון שהתשעה ימים האלה לא הי' לישראל חלק כלל בהפאבריק והריחים ורק בשביל שכירת החלק שיש לו בפאבריק והכלים יכול לקבל מה שיגיע לזה ע"פ היושר כנגדם בימי החול ובזה אין חשש איסור עוד ואפילו יודע הא"י שהישראל יחזור ויקנה ממנו אחר הפסח מכ"מ כיון שבימי הפסח נקנה לא"י כדין והכל ברשותו ואחריותו אין כאן איסור וע"פ האופנים האלה יש להתיר שותפות זה מבלי שיש כאן נדנוד איסור כנלענ"ד הקטן יעקב.