בנין ציון · חלק קנ״ח סימן ג׳

תשובה - הנה זה פשוט דהדין עם הגביר ושאין רשות ביד אדם לקנסו וכל שכן לבזותו אחרי שאין עדים ואין ראי' על האשמה שנעמסה עליו ואחרי שרוצה לציית דין בפני ב"ד ע"פ דין התורה ואפילו הי' האומדנא שחטא אין דנין ע"פ אומדנא כי אם ע"פ עדים כדמוכח בכמה דוכתי' והיא אינה נאמנת עליו כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' מ"א ובשו"ת מהרי"ק סי' קפ"ט וכן פסק הרמ"א אהע"ז סי' כ"ב וכל המחרף והמבייש את הגביר על דברי' חטאו גדול ועתיד ליתן את הדין גם זה פשוט שאין רשות לשום אדם לתובעו להגביר לדין כי אם המשרתת הנבעלת דלכל שאר אדם יכול לומר לאו בעל דברים דידי את אם לא שנתמנה מהמשרתת למורשה בעבורה ע"פ התנאים המבוארים בח"מ (סי' קכ"ב ס' ד') וכיון דמדברי השאלה אינו יוצא שהיא תובעת אותו אין לשפוט בזה עד שנשמע מה תובעת ותבקש ממנו אמנם לעמוד על הדבר איך אפשר שיפול דבר הדין נחקור - להלכה ולא למעשה - שאפשר שתתבע ממנו ג' תביעות. דהיינו: - א - צער בשת ופגם וקנס, - ב - שישא אותה לאשה, - ג - שיספיק את הילד אשר ילדה, ועל זה אשיב.