בנין ציון · חלק קמ״ו סימן ב׳

כתבת אלי וז"ל הרא"ש ביבמות (ד' ס"ה ע"ב) גבי עובדא דאתי לקמי' דר"נ כתב וז"ל וכן הלכתא ולא חיישינן שמה נתנה עיני' באחר כדפרישת דמיירי בשהה עמה עשר שנים וידענא בי' שהוא עקור ולכך כופין עכ"ל משמע מדבריו אף דידעינן בי' שהוא עקור אעפ"כ צריך לשהות עשר שנים דבתוך עשר חיישינן שמא נתנה עיני' באחר וכן כתב הב"ש בשם הרא"ש באהע"ז (סי' קנ"ד ס"ק ט"ז) והיינו דחיישינן דמה שאמרה בעינא חוטרא לידי שקר הוא דלא איכפת לה שיהי' לה בן רק שנתנה עיני' באחר והנה מלבד שסברתו לא הבנתי דמה מהני לזה עשר שנים דהרי גבי טמאה אני לך אינה נאמנת אפילו אחר י' שנים ומ"ש טמאה מידוע שהוא עקור שבזה ובזה אין ראי' שדברי' אמת אבל חוץ מזה קשה לענ"ד עליו קושיא עצומה דלפי שיטתו מה פריך הגמרא בנדרים (דף צ"א) השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה תהוי תיובתא דרב המנונא והא הכא דהיא ידעה ובעלה ידע בה וקתני דלא מהמני ע"ש ומה קושיא נהי דמהמנינן לה דאינו י"כ וכי עדיף זה מידוע שהוא עקור דממתינן עשר שנים וא"כ שפיר קתני במתניתן (דאיירי תוך עשר כמו שכתבו הפוסקים) דאינה נאמנת שלא תהא אשה מקלקלת על בעלה ותתן עיני' באחר דאמרינן שהיא משקרת במה שאומרת דבעי חוטרא לידה ובמה שאומרת שאינו י"כ באמת נאמנת מחמת חזקה אבל זה שקר מה דבאה בטענה וכדעת הרא"ש וצל"ע עכ"ד.