בנין ציון · חלק קמ״ה סימן ד׳

תשובה - אם כוונת האיש שמאחר שיש בה מום קידושיו קידושי טעות היו ולכן מותר לו לישא אחרת מבלי גירש את זאת שאינה אשתו כלל זה ודאי אינה טענה דאפילו אם המום הוא מום גמור כפי טענתו ואפילו הטעתו ולא ידע מהמום בשעת קידושין מכ"מ כיון שלא התנה בפירוש כשקדשה ע"מ שאין בה מומין הוי קידושי ספק כמבואר באהע"ז סי' ל"ט ס' ה' ועוד הרי לא התקוטט על המום עד אחר איזה חדשים אחר הנישואין ולפי מה שכתבו הח"מ והב"ש שם בשתק וצווח לבסוף הוי קידושין ודאי ולכן פשיטא שחל עליו חרם ר"ג שלא לישא אשה על אשתו ורק בזה יש לדון אם מותר לגרשה בעל כרחה או אם חל עליו גם בזה חרם דר"ג והנה לא נעלם ממר נ"י מה שכתב הרמ"א אהע"ז סי' קי"ז ס' ה' שהביא שם פלוגתת הפוסקים דלדעת הרשב"ץ משתנת במטה לא הוי מום ולדעת הב"י הוי מום ועמו הסכים הרמ"א שכתב וכן נ"ל עיקר וכ"נ מדבריו בדרכי משה בסי' ל"ט שהביא הב"י שם שו"ת הרשב"ץ (ומה שכתב בשו"ת באר שבע סי' ס"ח שהרמ"א הסכים עם התשב"ץ דלא הוי מום במכ"ה שלא בדיוק כ' כן) וכן הסכמת כל האחרונים ולכן אם באמת הי' מום זה בה קודם החתונה והוא לא ידע והטעתו הדין שכופין אותה לקבל גט ממנו שאע"פ שעל פי מה שכתב הרמ"א סי' קי"ז ס' י"א רק במום של נכפה יכול לגרשה בע"כ מפני שסכנה הוא וגם אלו הי' באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרשה בע"כ שאין בזה סכנה (ובפרט לפי מה שכתב הבאר שבע בשו"ת הנ"ל דאם יש מום זה באיש אין כופין לגרש אף שגם זה אינו מוכרח שהלך בזה אחר דעתו שגם באשה אין זה מום ולפענ"ד זה אינו כמו שכתבתי) הרי כבר כתב הב"ש שם ס"ק כ"ד דדין זה דרמ"א איירי במומין שנולדו בה אחר החתונה או שידע ונתפייס אבל אם היו בה מומין והוא לא ידע והטעתו י"ל דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן וכמש"כ בשו"ת הרא"ש כלל מ"ב דגם איש שקידש ברמאות כופין אותו לגרש ולכן בנדון השאלה אם התעתו והוא לא ידע מהמום הי' יכול לגרשה בע"כ.