בנין ציון · חלק קמ״ד סימן ה׳

אמנם עדיין יש מקום עיון ע"פ מה שכתב הרשב"א בגטין (דף מ"ו) שהקשה כיון דאם אומרים לו שלא יכול להחזירה ליכא קלקול שהוא לא ישתדל להוציא לעז שאינו מצוי לקלקלה אלא כל זמן שהוא חושב שתחזור לו דא"כ ליכא קלקול לעולם דהא מכי נשואה לאחר אסורה לחזור לו ותירץ שהוא סבר כל שאין הגט בטל אלא מחמת שנמצאו הדברים בדאים אף כשנשאת אנוסה היתה כשסבורה שהיא מגורשת גמורה ואונס בישראל משרא שרי עכ"ל ולפ"ז אף שגם בתובעת כתובה שייך כן שיש לו תקו' שתשוב אליו כשיאמר שאדעתא דהכי לא גירש והגט בטל והיא שנשאת אנוסה היתה ומותרת לחזור לו מכ"מ יקשה דהתינח באשת ישראל אבל כשהמגרש כהן דאפילו אנוסה אסורה לו מה לעז שייך והרי בסדר הגט לא חילק בזה בין אם כהן הוא או ישראל וצ"ל דהר"י מינץ סובר כיון דלאו כ"ע דינא גמירא לעולם יהי' לעז אם הבעל צוח גרשתי בטעות ושהגט בטל ובני' ממזרים אף שהאמת אינו כן כיון שלא גרש על תנאי זה בתנאי כפול מכ"מ כיון שלפי מחשבתו הוא כן יוציא לעז זה כמש"כ הרשב"א בדבור הנ"ל.