בנין ציון · חלק קמ״ד סימן ד׳

אכן קשה לכאורה על טעם דר"י מינץ שהרי בגטין (דף מ"ה) אהא דהמוציא את אשתו לא יחזיר אמרינן א"ר יוסף וכו' והוא שאמר לה וכו' אי אמר לה הכי מצי מקלקל וכו' א"ד וכו' ע"ש והיוצא משם דפליגי תרי לישנא אליבי' דר"נ אם אפילו בלא אמר בפי' מפני מה מוציאה מכ"מ לא יחזיר משום קנס אבל עכ"פ חשש קלקול ולעז לא שייך רק באמר בפי' שמטעם זה מוציאה ולפי האמור שם (דף מ"ו ע"ב) בסוגיא דאיילונית מבואר דלר"מ דס"ל דבעינן תנאי כפול לא יכול לקלקלה כי אם בכפלי' לתנאי' וא"כ במה שיש לה תביעה עליו מכתובה וכדומה איך יכול לקלקלה אם לא אמר בפי' שמגרשה ע"מ שלא לשלם לה כתובה ונדוני' והנה בזה אם בעינן שכפל לתנאו כבר יש פלוגתא בין הראשונים הביאה הטור באהע"ז (סי' י') והוא פסק כשיטה שצריך לכפול ובש"ע שם סעיף ג' הביא ג' שיטות בזה ולשיטה האחרונה שהיא שיטת הרמב"ם אפילו לא אמר מפני כך אני מוציאך לא יחזיר וכפי הנראה פסק הש"ע כן מדהביא שיטה זו לבסוף אכן גם לפי שיטה זו אין הטעם דלא יחזיר משום דיכול לקלקלה בלא אמירה ג"כ אלא שהרמב"ם פסק כלישנא בתרא דר"נ דמשום שלא יהיו פרוצים לא יחזיר ולפ"ז לכל השיטות בלא שאמר בשעה שמגרש שע"מ כן הוא מגרש לא יכול לקלקלה אח"כ ולומר אלו הייתי יודע וכו' ואיך שייך לעז בלא נתן כתובה והנלענ"ד שהר"י מינץ סמך על מה שכתב ה"ה הביאו גם הבית שמואל שם ס"ק ז' דגבי איילונית שכתב הרמב"ם ג"כ דבלא אמירה ג"כ לא יכול להחזירה והרי שם לא שייך קנס ופי' ה"ה כיון דאיילונית הוא מום גדול סתמו כפירושו ואע"פ שלא אמר לה יכול לקלקלה ולהוציא לעז עלי' ע"ש וא"כ ה"נ כיון שידוע לכל שהאשה תוכל לתבוע כתובה מהמגרש והיא קבלה הגט בלא כתובה נעשה כמי שאמר בפי' שלכך גירשתיך מפני שלא אצטרך לשלם לך כתובתיך ואם תתבע אח"כ יכול לקלקלה ולהוציא לעז. והנה בנדון שלפנינו שהיא הכריחה אותו ע"פ השררה לפירוד מה שמביא לידי גירושין והוא כבר אמר בפי' שלא תוכל לקבל ממנו מאומה לפ"ז נעשה ג"כ סתמא כפירושו שאם תכריחנו כשיבא לידי נכסים לשלם לה מה שחושב עתה שלא יצטרך לשלם לה ע"פ דין המלכות יתחרט על הגט ויאמר אם לא הייתי מגרשה היו נשארים לי נכסי ועתה הוצרכתי ליתן לה ולענ"ד אין חילוק להקל בין דין דהר"י מינץ לזה ואדרבא בזה שייך עוד קלקול יותר כיון שאמר בפי' שלא יצטרך ליתן לה א"כ הוי אומדנא דאם יראה שטעה יתחרט משא"כ בכתובה שלא אמר בפי' כן שמגרש ע"מ שלא לשלם כתובה.