בנין ציון · חלק ק״מ סימן ג׳

תשובה - שני הקידושין ודאי אינם קידושין כלל באשר שכל אחד קידש בטבעת שאינו שלו ומה שאמרו אנו רואין כאלו החלפנו למפרע זה אינו מועיל דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע שכל אחד קידש בשלו דקיימא לן בדאורייתא אין ברירה כדמסקינן ביצה (דף ל"ח) ועוד דהכא אפילו למ"ד יש ברירה אין מועיל להחזיק החלוף למפרע דברירה שייך בדבר שעד עתה לא הי' מבורר אלא סתם ולבסוף נתברר בזה שייך לומר יש ברירה למפרע שנברר שהסתם הי' כאשר נתפרש עתה וכן כתבו התוספ' תמורה (דף ל') וז"ל ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסור אבל הני תערובתו בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר קודם תערובתו ולאחר תערובת נולד האיסור אז סמכינן אברירה עכ"ל ולכן הכא שהי' מבורר לכל אחד טבעת שלו איך שייך שיחול החלוף למפרע ובמה יצא טבעת שלו מרשותו ונכנס לרשות חבירו ועל כן הקידושין לא חלו וצריך כל אחד לקדש מחדש לפני ב' עדים אבל א"צ לברך עוד הפעם ברכות נשואין כמבואר באהע"ז (סי' ס"א ס"ב) ברמ"א אם קידש בטעות וכו' א"צ לברך שנית ז' ברכות וכן ברכת אירוסין א"צ לברך שנית קודם הקידושין שאע"פ שהרמ"א לא הזכיר רק שא"צ לברך שנית ז' ברכות שהם ברכות נישואין מכ"מ גם ברכת אירוסין ל"צ כמבואר בהגהת מרדכי סוף קידושין שכתב כן בשם רש"י שהורה שא"צ שנית ברכת אירוסין ונישואין ע"ש וכן הובא בכנסת הגדולה שם (סי' ל"ד) וע"כ א"צ ג"כ עשרה כשיקדשו שנית דעשרה אינם רק משום ברכות אירוסין ונישואין. כנלענ"ד. הקטן יעקב.