בנין ציון · חלק קל״ו סימן ו׳

והנה בהספק שנסתפקתי אם הבת שנולדה מאשתו אחר שגרשה מקרי בת אשתו כבר כתבתי בספרי ע"ל ביבמות (דף ט' ע"ב) כנ"ל שמרש"י נראה שדעתו דאינה ערו' או עכ"פ שרש"י מסופק בזה. ולכאורה הי' אפשר לומר דתלי בשני גרסות ביבמות (דף נ"ה ע"ב) במה דאמרינן דסד"א הואיל לאחר מיתה נמי אקרי שארו וכו' שרש"י גרס כן ולפ"ז מסיק דלאחר מיתה נקרא עדיין שארו והיינו ע"כ מפני שהיתה שארו וא"כ ה"ה ג"כ דנקראה אשתו לאחר גירושין אבל מהתוספ' נראה שלא גרסו הואיל לאחר מיתה וכו' אלא לאחר מיתה וכו' ולכן כתבו דשמעינן מדרשה דממעט מתה דלא חייב עלי' על אשת איש דה"ה ג"כ דלא נקרא שארו לענין שאר ענינים וכמו שכתבתי בספרי ע"ל שם וכמו דלאחר מיתה לא נקראה שארו ואשתו י"ל דה"ה ג"כ לענין גירושין וא"כ לא נחשבה הבת שנולדה לאחר גירושין מאיש אחר בת אשתו להיות לו ערו' וכמו שכתבתי שהיא דעת רש"י ולפ"ז יהי' סתירה בדברי רש"י ולכן כתבתי לעיל דאפשר דרש"י מסופק בזה ועכ"פ יהי' לפי דברינו ספק קידושין במי שקדש בת אשתו שנולדה לאחר גירושין אבל י"ל דאע"ג דבמתניתן נקראה הערו' דאשה ובתה בת אשתו מכ"מ בלשון הכתוב נקראה ערות אשה ובתה לא תגלה וא"כ אין חילוק מתי נולדה הבת כיון דעכ"פ מגלה ערות אשה ובתה זו אחר זו שהרי גם כשאינה בת אשתו הרי היא בת אשה שגלה ערותה ולכן ודאי ערו' היא וקידושין לא תפסי בה ודברי רש"י ביבמות דף ט' צ"ע כנלענ"ד, הקטן יעקב.