בנין ציון · חלק קל״ו סימן ג׳

ועל זה אשיב: הנה ראי' שניי' על חקירתי לענין בן גרושה פשיטא שאינה ראי' שהרי בשעה שהעיד עדיין לא ביטל עד שהוזם ונגמר דינו להיות ממזר ואז הביטול ממילא קאתי אבל הראי' הראשונה לענין ספקי בבת אשתו שנולד' לאחר גירושין לכאור' ראי' שכלית היא ולא אאריך במה שהי' נלענ"ד להשיב עליו אבל יצאתי לדון בדבר חדש דרך כלל על הב' ראיות שבענינים הללו לא נקרא ביטל דאחר שעבר על הל"ת שניתק לע' והתורה נתנה לו תקנה שיקיים העשה לתקן הלאו אזי לא נענש על בטול העשה אלא אם ביטל העשה באותו דבר עצמו שעליו מצו' לקיימה בו אבל אם באותו דבר עצמו לא עשה שום דבר רק בדבר אחר עשה מעשה או ענין ועי"ז נתבטל שלא יכול לקיים העשה עוד זה לא נקרא בטלו. והנה כל עניני בטלו שהוזכרו במכות שם הם בהדברים עצמם שהתורה הטילה עליו לקיים העשה כגון בשלוח הקן שהתורה צותה שלח תשלח האם והוא הרגה או שבר כנפי' או באונס שהתורה צו' לו תהי' לאשה והוא הרגה או קדשה לאחר או הדירה על עצמו וכן במשכון או בגזילה ששרף ולא יכול להחזיר וכן בפיאה שהתורה צו' לעני תעזוב והוא אכלה או בנותר שהתורה צוה באש תשרפנו והוא השליכו לנהר דזה ג"כ מקרי בטלו לדעת הרמב"ן בספר הזכות ובכל הני הבטול הוא בהדבר שעליו נאמרה העשה אבל אם בטל העשה דלו תהי' לאשה ע"י שקדש את בתה או ע"י שעשה עצמו ממזר ע"י עדותו זה לא נקרא בטלו כיון שאין המעשה של הבטול באנוסה עצמה שעלי' נאמרה העשה רק בדבר אחר והבטול נעשה ממילא.